או"ח סימן קסב — דיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה

קסב דיני הגבהה ושיפשוף הידים בנטילה ובו ט"ז סעיפים:

א סדר נטילה מרביעית^א כך הוא^ב אם שופך כל הרביעית בפעם אחת על שתי ידיו כאחת כגון שאחר יוצק על ידיו או שאוחז הכלי בראשי אצבעותיו ושופך על ב' ידיו כאחד^ג נטהרו ידיו^ד ואין צריך לומר אם יש לו מים רבים ושופך רביעית על כל אחת בפני עצמה.

אבל אם בא ליטול על כל אחת בפני עצמה מרביעית בלבד צריך לשפוך על כל אחת ב' פעמים^ה כי כששופך על היד פעם אחת נטמאו המים מהיד הואיל ואין בהם רביעית שהוא שיעור טהרה בידים^ו וכששופך שנית מטהרים מים שניים את מים הראשונים^ז ואת היד^ח.

ואח"כ מנגבה במפה או בדבר אחר להסיר הראשונים לגמרי מן היד^ט משום טהרה יתירה להאומרים שזהו טעם הניגוב כמ"ש בסי' קנ"ח^י:

ב ואף אם ניגב בדבר קשה שאין המים נבלעים^יא כגון ששפשפן בכותל או בראשו (אפילו בשערותיו רק שלא חכך בהן שאז היה צריך לחזור וליטול^יב אלא ששפשף עליהם מלמעלה^יג) אע"פ שחוזר ונוגע במי השפשוף אין ידיו נטמאות משום נגיעתם בלחלוחית מים הראשונים שהיו טמאים כיון שכבר נטהרו במים השניים^יד.

ואם שפך על כל יד בפני עצמו שטיפה אחת מרובה כשתים דהיינו שיש במי שטיפה זו כדי שימשח כל הפרק הצריך נטילת ידים ב' פעמים נטהרו המים^טו כאלו שפך עליהם ב' פעמים:

ג במה דברים אמורים כששפך על כל יד בפני עצמה אבל אם שופך על שתי ידיו כאחת אין שטיפה אחת מועלת לטהרן כלל אלא א"כ שופך עליהן רביעית בבת אחת^טז אבל פחות מרביעית אע"פ שהמים באו משיורי טהרה על דרך שנתבאר בסי' ק"ס^יז אינן מטהרים שתי ידים כאחת אלא בשתי שטיפות^יח שהמים השניים מטהרים את הראשונים ואת הידים^יט:

ד אבל המים שעליהם טמאים^כ וצריך לנגבן^כא ואחר יאכל.

ואם שפשפן בדבר קשה וחזר ונגע במי השפשוף נטמאו הידים בנגיעתן בלחלוחית מים הטמאים^כב.

ואם הטבילן במי מקוה א"צ ניגוב^כג שהמקוה מטהר מים הטמאים בהשקה^כד:

ה וכל זה כשידיו נקיות אבל אם יש עליהן לכלוך טיט או שאר כל דבר החוצץ צריך לשפוך עליהן ג' פעמים ראשונה להעביר הלכלוך^כה ואח"כ מים ראשונים ושניים^כו או רביעית בבת אחת^כז.

ומים ששפך ראשונה נטמאו מהידים אפילו שפך רביעית בבת אחת הואיל ולא טיהרו הידים מפני הלכלוך שעליהן שחוצץ^כח וגם מים ראשונים שאחריהם לא טיהרו ונטמאו גם הם מהידים הואיל והמים ששפך ראשונה לא באו כלל לטהרת הידים כי אם להסיר החציצה.

ואעפ"כ אינם ממעטים את הרביעית שאף אם לא נשאר בכלי רביעית כשמתחיל ליטול מים ראשונים שאחריהם אין בכך כלום לפי שהמים ששפך ראשונה הם צורך הנטילה ומכללה וכיון שהיה רביעית בכלי בהתחלת נטילתו דיו^כט.

(אבל אם אין על ידיו דבר החוצץ אע"פ שהם מלוכלכות ומטונפות שצריך להעביר מהם הטינוף בנטילה כל שאינו חוצץ בנטילה כגון שהוא לח^ל דיו במה שעובר ע"י ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת שהם באים לטהר את הידים מטומאתן.

ועיקר טומאת הידים לא גזרו אלא מפני שהם עסקניות ושמא נגעו במקום מטונף לכך התקינו נטילה לטהרן מטינופן אלא שכיון שגזרו עליהן טומאה נטמאו מים הראשונים ונטהרים ע"י שניים^לא[)]:

ו טומאת הידים וטהרתן אינה אלא עד הפרק הצריך נטילת ידים ולא חוץ לפרק שאם נטל הראשונים עד הפרק והשניים חוץ לפרק לא נטמאו שם אע"פ שהם שם ראשונים ולפיכך אם חזרו לפרק אינן מטמאין את היד אבל אם הראשונים שהיו בתוך הפרק ונטמאו יצאו חוץ לפרק אע"פ שנטל גם השניים חוץ לפרק לא טיהרום שם ולפיכך אם חזרו לפרק חזרו וטמאו הראשונים את היד^לב לכך אמרו חכמים^לג הנוטל צריך שיגביה ידיו למעלה שלא יחזרו המים שחוץ לפרק לתוך הפרק.

ומכל מקום אם נוטל כל היד עד הקנה של זרוע לא יגביה כל היד לגמרי כדי שלא יצאו ממנה מים על הזרוע במקום שישארו שם גם אחר שינגב ידיו שאינו מנגב אותו מקום מפני שהוא מכוסה בבגדים ואח"כ כשישפיל ידו לאכול בה יחזרו מהזרוע לידו ויטמאוה^לד אלא יגביה ראשי אצבעותיו^לה ועל ידי זה תהא שאר היד מוגבהת קצת שמהאצבעות אין לחוש שירדו על הזרוע.

וצריך ליזהר שיהיו מוגבהים ועומדים מסוף הנטילה עד שינגבן שאם יגביהן ויחזור וישפילן יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק ע"י הגבהתו וישובו לתוך הפרק^לו.

לפיכך יטול שתי ידיו כאחת שאם יטול ידו אחת ויגביהנה ואחר כך ישפוך בה על השניה נמצא מורידה למטה כששופך בה^לז.

ואם רוצה להשפילן מתחילת הנטילה שלא יצאו מים ראשונים חוץ לפרק כלל מתוך הפרק הרשות בידו^לח רק שישגיח שיבוא המים על ראשי האצבעות^לט.

ואם שופך רביעית על כל יד בפני עצמה^מ או רביעית על ב' ידיו כאחד^מא שאין שם מים טמאים כלל א"צ ליזהר בזה כלל ואצ"ל המטביל ידיו^מב.

ויש מפרשים^מג מה שאמרו חכמים הנוטל צריך שיגביה ידיו אינו בנוטל כל היד עד הקנה של זרוע אלא בנוטל האצבעות לבדן וכדברי האומרים שהנטילה דיה עד מקום חיבור האצבעות לכף היד^מד וטומאת הידים לראשונים וטהרתן מהשניים היא עד הקנה של זרוע לפיכך יש לחוש שמא הלכו הראשונים חוץ למקום חיבור האצבעות ונטמאו שם אף אם לא יצאו לשם מהאצבעות אלא הלכו לשם מחמת הכלי^מה והשניים שמא לא הלכו בכל מקום שהלכו הראשונים ונשארו הראשונים בטומאתן ומטמאין היד אם יורדים לאצבעות כשמשפיל ידיו לכן צריך להגביה ראשי אצבעותיו למעלה מסוף הנטילה עד שינגב^מו ואף אם רוצה להשפילן מתחלת הנטילה אינו מועיל כי אי אפשר לצמצם ליטול ממש בתוך הפרק שלא ילכו המים חוץ לאצבעותיו מעט ואם הלכו לשם נטמאו שם אע"פ שלא ירדו לשם מהאצבעות אלא מהכלי והמטביל ידיו או ששפך עליהם רביעית כאחד אפילו שפך על האצבעות ויצאו מהן חוץ לפרק לא נטמאו שם כלל כיון שהם מי טהרה^מז.

ועל פי סברא זו נהגו עכשיו להקל בהגבהת הידים^מח לפי שנוהגין לשפוך על כל יד ג' פעמים אף שהן נקיות ושוב אין לחוש שמא לא הלכו השניים בכל מקום שהלכו הראשונים^מט שאם לא הלכו השניים הלכו השלישיים^נ:

ז כששופך הראשונים על היד צריך ליזהר ולשפוך בשפיכה אחת^נא על כל פרק הצריך נטילת ידים^נב ומכל מקום א"צ שפיכה אחת ממש אלא שלא יפסיק מלשפוך עד שיגיעו המים בכל הפרק שאין ידים טהורות לחצאין^נג לפי שאין דרך נטילה בכך^נד ואם פסק אחר שנטל מקצת היד אין נטילת מקצת זו עולה לו (ואפי' שפך רביעית בבת אחת ונטמאו^נה המים כיון שלא טיהרו כלום^נו) וצריך לחזור ולשפוך גם על מה שנטל ואם לא שפך אלא על הנשאר מידו שלא נטל הרי ידו טמאה כשהיתה^נז (אפילו אם גם שפיכה זו היתה רביעית).

ויש אומרים^נח שאם יש עדיין על מקצת היד שנטל טופח על מנת להטפיח מצטרפת נטילה זו עם מה שהוסיף ונטל הנשאר מידו שמשקה טופח על מנת להטפיח חיבור לטהרה וה"ז כנטילה אחת ויש להחמיר כסברא הראשונה^נט.

וכל זה בראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידו וחוזר ומוסיף על מקצתה השני^ס ואפילו נתנגב מקצתה הראשון^סא:

ח אחר נטילת מים שניים על ב' ידיו או רביעית בבת אחת ישפשף ידיו זו בזו^סב.

ואם לא נטל אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד^סג יזהר כשמשפשפן זו בזו שלא תיגע זו בזו בכף היד במקום שלא נפלו שם מים ולא נטהר שמקום זה מטמא מים שעל ידו השנייה בנגיעתה בו והמים חוזרים ומטמאין את היד אע"פ שהם מים שניים^סד אבל אם שפך רביעית בבת אחת א"צ ליזהר בזה שמי רביעית מי טהרה הם ואינן מתטמאין^סה ויש אומרים^סו שלא אמרו מי רביעית מי טהרה הם אלא במקום שהם מטהרים שאז אינן מתטמאין מאותו מקום כגון אם נטל רביעית עד מקום חיבור האצבעות ויצא משם לכף היד אין הכף מטמאתן לפי שמטהרים הם למקום שבאו שמה^סז אבל אם יד אחת טמאה נגעה בהם טמאתם אע"פ שהם מי רביעית (ויש להקל בדברי סופרים):

ט אם שפשפן זו בזו אחר ששפך עליהם מים ראשונים פחותים מרביעית^סח אפילו שפך על כל אחת בפני עצמה שטיפה אחת מרובה כשתים שנטהרו בהן^סט חזרו ונטמאו בנגיעתן זו בזו.

ואפי' מים שניים אין מועילין לטהרן^ע לפי שהמים שעל יד זו נטמאו בנגיעתן במי זו ושעל זו בנגיעת מי זו ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מיד זו עצמה שבאו עליה לטהרה ולא שנטמאו מיד אחרת וחוזרים ומטמאים את הידים לפיכך צריך לנגבן תחלה ויחזור ויטלם כראוי^עא.

ואפי' אם שפך על אחת הראשונים ושניים שהמים שעליה טהורים חזרה ונטמאה אם נגעה בה חברתה שלא שפך עליה אלא ראשונים בלבד^עב ואפילו היתה שטיפה אחת מרובה כשתים שהיד טהורה מכל מקום המים טמאים מטמאים המים שעל זו ומכל מקום יש אומרים^עג שמים אחרים מועילים לטהרה כיון שהיתה כבר טהורה לגמרי עם המים שעליה:

י אפילו נגע בה^עד יד שאינה נטולה כלל^עה בין שהיא ידו בין ידו של אחר שלא נטל ידיו^עו הרי המים שעליה מתטמאין מיד הטמאה שנגעה בהם וצריך ליתן עליה שניים אחרים^עז ואם לא נתן עליה^עח אלא הראשונים בלבד אין להם תקנה אלא בניגוב או בהשקה למי מקוה^עט וגם היד שאינה נטולה אין לה תקנה אלא בניגוב לפי שנטמאה גם כן ממי חברתה הטמאים ואין מים שניים ואפילו רביעית בבת אחת מטהרים טומאה הבאה מחמת יד אחרת (אבל אם נגעה בשניים שטומאתן היא בנגיעתם אין צריך לנגבה^פ).

וכבר נתבאר^פא שבמי רביעית בבת אחת יש להקל ולומר שאינן מתטמאין כלל ולפיכך אם שפך על ידו אחת רביעית בבת אחת ונגעה בה ידו השניה שלא שפך עליה כלום ידו הראשונה טהורה^פב (וגם השניה אף על פי שיש עליה לחלוחית מים מן הראשונים ולחלוחית זה שעליה נטמאה ממנה שהרי אין בו רביעית מכל מקום מיטהר הוא ע"י מים ראשונים ושניים או רביעית בבת אחת שישפוך עליה כיון שטומאתה היא מיד זו עצמה).

אבל אם נתן על ידו השניה מים הראשונים פחותים מרביעית ונגעה בזו שנתן עליה רביעית בבת אחת נטמאה יד זו ממימי (השניים) [השניה] הטמאים^פג וצריך לשפוך עליה מים שניים לטהרה^פד שכל מים טמאים מטמאים את היד הנוגעת בהם אפילו היא טהורה לגמרי ואפילו באמצע הסעודה^פה:

יא וכל זה כשנוטל ידו אחת או שתיהן כל אחת בפני עצמה אבל אם מצרף ידיו זו לזו ונוטל שתיהן כאחת הרי הן נחשבות כיד אחת לגמרי ואינן מטמאות זו את זו בנגיעתן זו במים טמאים שעליהן משטיפה הראשונה^פו ויכול לשפשפן זו בזו^פז.

ונכון הדבר לשפשפן מיד אחר שטיפה הראשונה כדי לרחוץ יפה הזיעה קודם שיתן עליהם מים שניים לטהרן^פח לפיכך כל הנוטל ידיו מרביעית או ישפוך לו אחר עליהן או יאחז הכלי בראשי אצבעותיו כדי שיטול ב' ידיו כאחת וישפשפם מיד אחר שטיפה הראשונה^פט שאם יטול כל אחת בפני עצמה יש לחוש שמא תיגע יד בחברתה קודם שיתן מים שניים על שתיהן אבל אם נוטל כל יד מרביעית אין צריך לחוש לזה^צ.

ואפי' ד' וה' שהניחו ידיהן זו בצד זו או זו על גבי זו כיד אחת חשובות ואינן מטמאות זו את זו כמו שנתבאר בסי' ק"ס^צא:

יב נטל ב' ידיו זו לעצמה וזו לעצמה מים הראשונים פחותים מרביעית ונמלך כשנטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת ידיו טמאות מפני שכשמצרף ידיו זו לזו לקבל מים השניים נטמאו ידיו בנגיעתן זו לזו כי מים שעל גב זו מטמאים המים שעל גב חברתה וגם היד עצמה וכשנוטל את השניים לא טיהרו את הראשונים כיון שנטמאו מיד אחרת אלא גם השניים נטמאו בהם וצריך לנגב ידיו ולחזור וליטלן כראוי^צב:

יג כל טומאת המים מהידים אינה אלא במים שעל היד בשעת נטילה שאז בקל נטמאו המים בין מהיד עצמה כגון מים ראשונים בין מיד אחרת טמאה ואפילו הם מים שניים אבל מים שאינן על היד אף על פי שידים טמאות נוגעות בהם בשעת נטילה אינן מטמאות אותן שהרי לא אסרו^צג ליתן מים בחפניו לחבירו אלא מפני שאין חפניו כלי אבל לא משום שנטמאו המים מחפניו^צד וכן היוצא מבית הכסא יכול לשאוב בחפניו מן הדלי והמים הנשארים כשרים לנטילה^צה ואפילו אם הנוטל עצמו בשעת נטילתו נוגע בידיו הטמאים במים שעל הכלי או שבתוך הכלי בין קודם מים ראשונים בין קודם שניים לא נטמאו מידיו.

לפיכך כלי שניקב בשוליו ותחב בו ברזא^צו ודוחק אותה למעלה ויוצאים המים על ידו אף על פי שהברזא מלוחלחת במים ונוגע בהם בידו הטמאה לא נטמאו ויכול לחזור ולדוחקה בידו השניה שנטלה בראשונה ע"י דחיקת הברזא בידו הראשונה שלא היתה נטולה כלל^צז.

ומכל מקום צריך שישפוך על כל אחד רביעית בבת אחת^צח או שטיפה אחת מרובה כשתים שלא יצטרך למים שניים^צט או שישפוך הראשונים ושניים על יד זו ואחר כך הראשונים ושניים על יד זו^ק שאם ישפוך הראשונים על זו ועל זו ואחר כך השניים על זו ועל זו נמצא נוגע בברזא בידו לחה ממים הראשונים הטמאים ונדבקו מים טמאים בברזא וכשחוזר ודוחקה בידו השניה נטמאה ממים טמאים שנדבקו בה^קא וצריך לנגבה^קב.

וכן יזהר בכלי שאין לו אלא אוזן אחד שאם יאחזנה בידו לחה ממים טמאים לא יאחזנה בידו השניה^קג אבל אם היתה האוזן מלוחלחת במים הטהורים אף על פי שנגעו בהם ידים טמאות אין לחוש ליגע בהם אפילו בשעת נטילה^קד.

(ואפילו מים שעל גבי ידים טמאות אינן מתטמאים אלא בשעת נטילתן לאכילה אבל מי שידיו מלוחלחות במים שלא בשעת נטילתן לאכילה ונגע בהן מי שטיהר ידיו לאכילה ידיו טהורות):

יד כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידיו צרור או קיסם^קה או שום דבר אחר^קו לפי שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גב היד ולא המים שיצאו מהיד על גבי צרור או דבר אחר וחוזרים ומטמאים את היד שהיא נוגעת בהם^קז.

ואפילו שלג וברד ושארי דברים שהם מבריית המים^קח כיון שאינו מרוסק ופסול לנטילה^קט אין מים שניים מטהרין אותן המים שע"ג ואם שופך רביעית מים כאחת על ידיו א"צ ליזהר בכך^קי:

טו מי שיש לו מכה בידו ורטיה עליה ואינו יכול להסירה מחמת כאב המכה די לו שיטול שאר היד שלא במקום המכה ואין זו נטילה לחצאין^קיא כיון שאינו יכול ליטול חציה השניה ודומה למי שנקטע אצבעו שנוטל שאר היד אמנם צריך ליזהר שלא יגיעו המים לרטיה שלא יחזרו ויטמאו היד^קיב ומפני שקשה להזהר שיגיעו המים עד הרטיה ולא יפלו על הרטיה^קיג לכן ישפוך רביעית כאחת על כל היד שאז לא נטמאו המים^קיד.

במה דברים אמורים ברטיה שבודאי סופה להסירה אלא שאינו יכול להסירה עכשיו לכן אינה בטלה לגבי היד (שהרי אם היה יכול להסירה מתי שירצה היה צריך להסירה משום חציצה^קטו ואם היתה בטלה לגבי היד לא היתה חשובה חציצה) אבל דברים שאינן חוצצין מפני מיעוטן שאינן מקפידין עליהם להסירן לעולם הרי הם בטלים לגבי היד לגמרי^קטז ואין לחוש להמים שעליהם שיחזרו ויטמאו היד לפי שמים שניים מטהרים מים שעליהם כמים שעל היד עצמה:

טז מים ראשונים דהיינו מים שלפני המזון נוטלים בין על גבי כלים בין על גבי קרקע^קיז שאין רוח רעה שורה עליהם כמו על אחרונים שלאחר המזון^קיח.

(ואם נגע בשופכין שעל גבי קרקע או בכלי אם לא נטל רביעית בבת אחת נטמאו ידיו^קיט אע"פ ששפך שם גם מים שניים^קכ שאין מים שניים מטהרים אלא מים שעל גבי ידיו ולא שעל גבי קרקע או כלי^קכא ואפילו השניים מרובים מהראשונים^קכב ואפילו הן מי רביעית ולכן מי ששואב בכלי קטן מכלי גדול ואוחז בידו שפת הכלי הלחה ממים טמאים אע"פ שהטביל מקום אחיזתו במי רביעית^קכג כששאב מכלי הגדול לא הועיל כלום):