או"ח סימן קסא — דיני חציצה וטבילה

קסא דיני חציצה וטבילה^א ובו ח' סעיפים:

א כל דבר החוצץ בטבילת כל הגוף חוצץ בנטילת ידים^ב שכל מה שתקנו חכמים^ג תקנו כעין של תורה^ד ולפיכך צריך (לטהר) [ליזהר] מכל דבר שמקפידים עליו להסירו לפעמים^ה.

כגון צואה^ו שתחת הציפורן שלא כנגד הבשר^ז דהיינו אם הציפורן גדול ועודף על בשר האצבע^ח ויש שם צואה תחת עודף זה צריך להסירה קודם נטילה לפי שדרך רוב בני אדם להקפיד^ט עליה^י משום מיאוס^יא לכן אינה בטלה לגבי היד^יב וחוצצת אף למי שאינו מקפיד עליה^יג.

ובצק שתחת הציפורן^יד אפילו כנגד הבשר^טו דרך רוב בני אדם להקפיד עליו^טז וחוצץ לכל אדם כשרוחצים ידיהם^יז:

ב רטיה שעל בשרו אם אין שם מכה אלא מיחוש בעלמא^יח ויוכל להסירה מתי שירצה^יט צריך להסירה קודם נטילה^כ אבל אם יש שם מכה אין צריך ליטול כלל במקום הרטיה כמו שיתבאר בסימן קס"ב^כא:

ג טיט הבורות וטיט היוצרים^כב שהם נדבקים ביותר ומונעים המים מלבא תחתיהם^כג וכן שאר כל הטיט כשהוא יבש^כד ונדבק בבשר חוצצין בין על גבי היד בין תחת הציפורן אפי' כנגד הבשר^כה.

אלא א"כ הוא דבר מועט שאין דרך בני אדם להקפיד עליו להסירו^כו (כשרוחץ ומנקה ידיו^כז) א"צ להסירו ג"כ לנטילת ידים לסעודה וה"ה לבצק וצואה אם הן מעט כל כך שאין דרך רוב בני אדם להקפיד עליו אינו חוצץ אפי' הוא שלא כנגד הבשר^כח.

ואם הוא מקפיד עליו חוצץ אע"פ שאין הרוב בני אדם מקפידים עליו^כט ומה שלא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים קודם הנטילה הוא משום שאין מקפידין להסירו^ל (בשעת רחיצת ונקיון ידים במדינות אלו לכן אינו חוצץ לנטילת ידים אם הוא כנגד הבשר^לא אפילו הוא טיט הבורות והיוצרים אבל אם הוא מקפיד עליו צריך להסירו ויש אומרים^לב שכל דבר שרוב בני אדם אין מקפידין עליו אע"פ שהוא מקפיד בטלה דעתו אצל כל אדם ויש לסמוך על דבריהם בנטילת ידים שעיקרה מדברי סופרים אבל לא בטבילת כל הגוף כמו שיתבאר ביו"ד סי' קצ"ח^לג).

ואם הצפרנים גדולים ועודפים על הבשר צריך כל אדם לנקר הטיט והצואה שתחתיהם כי רוב בני אדם מקפידים על מה שלא כנגד הבשר וחוצץ אף למי שאינו מקפיד^לד אלא א"כ הוא מעט כל כך שאין דרך להקפיד עליו^לה.

(ובשבת דוחק את הבשר שתחת הציפורן כדי שלא יגרור את הציפורן כשמסיר הטיט^לו):

ד צריך ליזהר בציפורן שפירשה מיעוטה לקוץ אותה שהיא חוצצת^לז כמו שיתבאר ביו"ד סי' קצ"ח^לח:

ה הדיו והצבע לחים אינם חוצצים מפני שנמחים במים יבשים חוצצים^לט והוא שיש ממשות הצבע על ידיו אבל אם אין עליהן אלא מראית הצבע אינו חוצץ^מ.

ומי שהוא צובע אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש ממשות של צבעונים על ידיו^מא וכן מי שאומנתו להיות שוחט או קצב וידיו מלוכלכות תמיד בדם אינו חוצץ^מב וכן למוכר שומן^מג ואע"פ שרוב בני אדם מקפידים^מד כיון שרוב בני אומניות הללו אין מקפידין אין חוצצין להם^מה אבל לאחר שאינו רגיל בכך חוצצין אפי' אינו מקפיד.

והנשים שדרכן לצבוע ידיהם לנוי וכיוצא בזה אין אותו צבע חוצץ^מו.

וכל זה במיעוט היד אבל אם רוב היד מכוסה בדבר שיש בו ממש חוצץ אפי' לאותם שאין דרכם להקפיד^מז:

ו ריר היוצא מן המכה ומתייבש ונעשה גליד אם אינו מקפיד עליו להסירו^מח או שמצטער להסירו^מט שמעתה אין דעתו להסירה כל זמן שיהיה בענין זה^נ קרוי אינו מקפיד ואינו חוצץ לנטילה אף על פי שלטבילה מחמירין^נא:

ז טבעת כשהיא דחוקה באצבע חוצצת ורפויה אינה חוצצת^נב כי המים באים בינה לאצבע ומכל מקום לכתחילה יש להסיר הטבעת קודם נטילה אפילו רפויה כי אין אנו בקיאים מהו [נקרא] רפויה ויבאו להקל גם בדחוקה^נג ובדיעבד עלתה לו נטילה אם היתה רפויה^נד.

והוא ששפך עליה רביעית בבת אחת^נה כמו שיתבאר בסימן קס"ב^נו.

אבל אם היתה דחוקה לא עלתה לו נטילה אם לפעמים מקפיד עליה להסירה כגון שיש בה אבן טובה שמקפיד עליה להסירה בשעת נטילה שלא תתלכלך במים^נז ובאשה אפילו טבעת שאין בה אבן טובה דרכה להסירה בשעת לישה לכן חוצצת לעולם^נח אע"פ שאינה מקפדת להסירה משום ליכלוך המים אבל האיש שאין דרכו ללוש א"צ להסיר הטבעת שאין בה אבן טובה קודם נטילה אפילו אינה רפויה לפי שאינו מקפיד עליה להסירה לעולם^נט:

ח שיעור נטילת ידים כל היד עד הקנה של זרוע^ס כשיעור קידוש ידים שבמקדש^סא ויש אומרים^סב שהקילו בנטילת ידים ולא הצריכו אלא עד מקום חיבור האצבעות לכף היד.

וראוי לנהוג כסברא הראשונה^סג שכיון שהוא דבר שאין בו טורח למה לא נוציא נפשינו מהמחלוקת ונכון להתנות ולומר שאינו מקבל דבר זה בתורת חובה אלא בתורת רשות כדי שאם איזה פעם לא יזדמנו לו מים כל כך לא יצטרך להחמיר כמנהגו וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו^סד.

ואם נוטל ידיו בפני רבים במקום שנוהגים ליטול עד מקום חיבור האצבעות לבד אין לו להחמיר בפניהם שלא יהא נראה כב' תורות ח"ו בעיניהם^סה.

ואם היו ידיו מלוכלכות לדברי הכל צריכים נטילה עד הזרוע^סו: