או"ח סימן קכה — דיני קדושה

קכה דיני קדושה ובו ד' סעיפים:

א כשם שמצות קדיש היא שהש"ץ אומר יתגדל ויתקדש כו' בשביל כל הציבור^א והם עונים אחריו אמן יהא שמיה רבא כך היא מצות הקדושה^ב לכתחילה שיאמר הש"ץ נקדישך^ג או נקדש^ד והציבור שותקין ומכוונים למה שש"ץ אומר^ה עד שמגיע לקדושה ואז עונין הצבור קדוש וכן בלעומתם [וב]ובדברי קדשך^ו ואפילו אם יש ט' ויותר השומעים ומכוונים לש"ץ^ז (אין ליחיד לומר עם הש"ץ נקדישך או נקדש שכיון שקבעו נוסח זה בקדושה יש לנהוג בו דין קדושה כמו בקדוש וברוך ואין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה^ח ולש"ץ יש ט' השומעים ומכוונים לו^ט ולו מי שומע) ואם רצה לומר מלה במלה^י עם הש"ץ בלחש אין איסור בדבר שכיון שהם אומרים כל מלה ומלה יחדיו^יא אמירת שניהם נחשבת כאחת כמו שיתבאר בסי' קפ"ג^יב אלא שאין לעשות כן לכתחלה אלא מדוחק^יג וכמו שיתבאר שם וכמו שנתבאר בסי' ק"ט^יד.

וכל זה ביחיד^טו אבל אם כל הצבור נהגו לומר נקדישך עם הש"ץ אע"פ שאין אומרים בלחש מלה במלה עם הש"ץ אין למחות כיון שמקדישין בעשרה ואע"פ שאינו נקרא צבור אלא כשאחד אומר וט' שומעין ועונין אבל כשכל אחד אומר לעצמו כיחידים הם כמו שיתבאר בסי' תקצ"ד מכל מקום בדבר שבקדושה א"צ לכך שלא אמרו אלא אין אומרים דבר שבקדושה בפחות מעשרה אבל עשרה רשאים כולם לומר נקדש כמו שאומרים קדוש וברוך שהוא עיקר הקדושה ואעפ"כ אומרים כל הצבור אפילו שלא בדרך ענייה אחר הש"ץ כגון קדושת ובא לציון לדברי האומרים שאינה נאמרת אלא בי'^טז אלא שבקדושת י"ח יש לנהוג לכתחילה כמו בקדיש שאמן יהא שמיה רבא הוא ענייה שעונין הצבור^יז אחר יתגדל שאמר הש"ץ כמו עניית אמן אחר הברכות וכן בקדושה יש לענות קדוש וברוך אחר נקדישך או נקדש שאמר הש"ץ אלא א"כ מדוחק שמוכרח לומר עם הש"ץ כמו שנתבאר בסימן ק"ט^יח.

ויש נוהגין כן מטעם הידוע להם^יט אפילו שלא מדוחק לומר כל נוסח הקדושה עם הש"ץ מלה במלה בלחש ותיבת נקדישך ונעריצך וקדוש קדוש קדוש בקול רם:

ב אסור לדבר באמצע קדושה^כ וכל המדבר עליו הכתוב אומר^כא ולא אותי קראת יעקב וגו' כמו שנתבאר בסימן נ"ו^כב ואפילו יש מנין בלעדו אסור^כג ואפילו ללמוד אם לא בשעה שהש"ץ מנגן בשעת הנגון ולא בשעה שמחתך האותיות והנוסח שמוסיפין בשבת אינו מכלל קדושה ומכל מקום אסור לספר בין קדוש לברוך כמו שנתבאר בסי' נ"ו^כד וטוב שלא לספר עד אחר אמן של האל הקדוש^כה.

ויראה הש"ץ לסיים לעומתם כו' ובדברי כו' קודם שיתחילו הקהל ברוך וימלוך^כו:

ג ונוהגין לישא העינים למרום בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש^כז וטוב שתהיינה סגורות^כח וכן נוהגין שמנענעין גופן ונושאין אותו מן הארץ^כט וסמך למנהג מס' היכלות ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קדוש קדוש קדוש ולמדו אותן שיהיו עיניהם נשואות למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם ובאותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקה ומנשקה ומזכיר גלותם וממהר גאולתם ואמרו במדרש^ל ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף אדם על רגליו בשעה שאומרים קדוש קדוש קדוש ולא כאותם שדולגים וקופצים^לא ויש מי שקבלה בידו^לב שירים גופו ועקביו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש.

ויש מי שהיה נוהג מטעם הידוע לו^לג לכרוע בברוך וימלוך ולזקוף בשם ואין בזה משום איסור השתחויה במקום שלא תקנו חכמים^לד כמו שאין איסור בכורע באמצע ברכות י"ח מטעם שנתבאר בסי' קי"ג^לה.

ויזהר לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם ש"ץ^לו כמו שנתבאר בסי' צ"ה^לז:

ד השומע קדושה במקום אחד ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור אומרים קדושה חוזר ועונה עמהם^לח: