או"ח סימן קיט — דין הרוצה להוסיף בברכות

קיט דין הרוצה להוסיף בברכות ובו ו' סעיפים:

א אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף^א כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו היה צריך לפרנסה מבקש בברכת השנים^ב אבל בשומע תפלה^ג יכול לשאול כל צרכיו^ד מפני שהיא כוללת כל הבקשות^ה וכשהוא מוסיף מתחיל בברכה ואח"כ מוסיף אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה^ו מפני שצריך לעשות עיקר ממטבע שתקנו חכמים ובקשתו תהיה טפילה^ז.

ויש מי שאומר^ח שכשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף ומבקש רחמים בשביל כל ישראל צריך לומר בלשון רבים ולא בלשון יחיד שלא יהיה כהפסק בתפלה ולא יוסיף אלא בסוף הברכה ולא באמצעה שכששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על מטבע שתקנו חכמים^ט במה דברים אמורים ביחיד אבל בצבור מותרים^י ולכן אומרים סליחות באמצע ברכת סלח לנו^יא וכן באמצע ברכה אמצעית של יום הכפורים^יב ואם שואל צרכיו ממש כגון שיש לו חולי בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה יכול לשאול אפילו באמצע הברכה והוא שיאמר בלשון יחיד ולא בלשון רבים שלא ידמה כמוסיף על מטבע שתקנו חכמים ובשומע תפלה יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי רבים שברכת שומע תפלה כוללת כל הצרכים ולכך נתקנה ומכל מקום כשמוסיף לצורך יחיד לא יאריך^יג אפילו הוא מעין הברכה או בשומע תפלה אבל לאחר התפלה קודם שעקר רגליו רשאי להאריך אפילו כסדר יום הכפורים^יד ומה שנוהגין לומר סליחות בסלח לנו ומרבים בתחנונים באמצע ברכה זהו מפני שהם צרכי רבים^טו וכן אפילו לצורך יחיד^טז מותר לומר סליחות ותחנונים הרבה באמצע ברכה אם רבים צריכים לתורתו שזהו כצורך רבים.

וטוב ליזהר בכל זה^יז אע"פ שיש חולקים על דבריו ומתירין כל זה^יח (ודבריהם נראים עיקר^יט):

ב טוב להתוודות בשומע תפלה בלשון יחיד מלבד הווידוי שבלשון רבים שאחר התפלה ולשאול אח"כ מזונותיו אפילו הוא עשיר^כ:

ג המבקש רחמים על חבירו^כא בפניו א"צ להזכיר שמו שנאמר^כב אל נא רפא נא לה ולא הזכיר שם מרים אבל שלא בפניו^כג צריך להזכיר שמו:

ד אע"פ שג' ראשונות חשובות כאחת^כד וכן ג' אחרונות מכל מקום י"ג אמצעיות אינן חשובים כאחת^כה לפיכך אם דילג ברכה אחת או שטעה בה טעות שמחזירין אותו א"צ לחזור לברכת אתה חונן אלא לראש הברכה שטעה בה או שדילג ומכל מקום משם ואילך צריך לומר על הסדר^כו שאם לא נזכר עד לאחר כמה ברכות צריך לחזור ולומר כולן אחריה שאם יאמר אותה ברכה לבדה במקום שנזכר נמצא שינה סדרן של ברכות ולא יצא ידי חובתו שסדר ברכות הוא מאנשי כנסת הגדולה ומהם כמה נביאים^כז וסמכו סדרן על המקראות^כח:

ה לפיכך^כט ש"ץ ששכח לומר ענינו בתענית צבור בין גואל לרופא^ל ולא נזכר עד לאחר שחתם ברכת רפאנו לא יחזור שאם היה חוזר היה צריך לומר ענינו ואח"כ רפאנו שלא לשנות סדרן של ברכות וזה אי אפשר שא"כ ברכת רפאנו היא ברכה לבטלה כיון שאין מחזירין אותו בשביל עננו כמו שיתבאר בסי' תקס"ה^לא אבל אם לא חתם רפאנו^לב יאמר עננו ואח"כ רפאנו ולא אמרו שאין מחזירין אותו אלא כשאי אפשר לו לתקן טעותו אלא א"כ יחזור ויברך ברכות התפלה שנית אבל לומר ברכת עננו לבדה מחזירין אותו שזה אינה נקרא חזרה כיון שאומרה במקומה בין גואל לרופא.

ואם נזכר אחר חתימת רפאנו קודם חתימת שומע תפלה יאמר עננו בשומע תפלה כיחיד^לג וה"ה אם לא היו עשרה המתענים בבית הכנסת^לד ובאו אחר רפאנו אומר בשומע תפלה^לה ויחתום בא"י העונה בעת צרה ושומע תפלה^לו ואין זו חתימה בשתים^לז מפני שברכת שומע תפלה וחתימתה משמעה בין על תפלת תענית בין על שאר התפלה לפיכך אם חתם בשומע תפלה לבד יצא ואם שכח גם בשומע תפלה^לח אומרה ברכה בפני עצמה אחר בשלום ואין זה שינוי מסדר הברכות כיון שכבר נסתיימו ברכות י"ח:

ו אם טעה ואמר עננו קודם ראה נא בענינו^לט צריך לחזור ולומר עננו אחר ראה נא שאם לא יחזור נמצא שאמר ברכת ראה נא שלא במקומה שמקומה קודם ענינו וסדר הברכות מעכב: