או"ח סימן צח — צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו

צח צריך שיהיה לו כוונה בתפלתו ובו ה' סעיפים:

א מחשבתו כיצד^א המתפלל צריך שיכוין בלבו^ב פירוש המלות שמוציא בשפתיו^ג שנאמר^ד תכין לבם תקשיב אזניך וצריך שיראה עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו^ה ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו^ו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין לפניו אף מחשבתו כי לפניו המחשבה כדיבור כי כל המחשבות הוא חוקר וכך היו עושים חסידים^ז ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונים בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכליות עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה.

ואם אינו יכול לכוין פירוש המלות עכ"פ צריך שיחשוב^ח בשעת התפלה^ט בדברים המכניעים את הלב ומכוונים לבו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש^י.

וקודם התפלה יחשוב מרוממות האל יתברך ושפלות האדם^יא ויסיר כל תענוגי אדם מלבו.

ואין לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת^יב כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא.

וילדים המבלבלים אבותיהם בתפלה אין להביאם כלל לבית הכנסת^יג:

ב לא יתפלל לא במקום שיש בו דבר שמבטל כוונתו^יד כגון במקום שיש שכר חדש שמריח ולא בשעה שמבטלת כוונתו שאין דעתו מיושבת עליו מאיזה צער או כעס או מטורח הדרך.

ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפלה^טו:

ג אל יעשה תפלתו קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא^טז דהיינו^יז שלא יתפלל מפני החיוב כדי לצאת ידי חובתו שאז תפלתו דומה עליו כמשאוי ומבקש ליפטר ממנה אלא כמי שצריך דבר ובא לבקש מלפני המלך וגם יאמרנה בלשון תחנונים^יח כרש המבקש בפתח:

ד התפלה היא במקום קרבן^יט ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ושלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים^כ ותהא מעומד^כא כמו עבודה^כב וקביעות מקום^כג כמו הקרבנות^כד שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמו ושלא יחוץ דבר בינו לקיר^כה כמו הקרבן^כו שחציצה פוסלת בינו לכלי וראוי שיהיה לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה^כז כמו בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומכל מקום טוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפלה משום נקיות^כח (אע"פ שמן הדין אין צריך נקיות לתפלה יותר מתלמוד תורה שאע"פ שהמכנסיים מלוכלכים מבפנים מותר כמ"ש סימן ע"ו^כט):

ה אל יחשוב ראוי אני שיעשה הקדוש ב"ה בקשתי כיון שכוונתי בתפלה^ל כי אדרבה זהו מזכיר עונותיו של אדם^לא שעל ידי כך מפשפשים במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו^לב ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקב"ה אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו: