או"ח סימן צא — שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה
א
צא שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה ובו ו' סעיפים:
א בגדיו כיצדא אין צריך לומר שתהא ערותו מכוסהב ולא יהא לבו רואה את הערוהג אלא אפילו אם היתה טלית חגורה לו על מתניו לכסותו ממתניו ולמטהד וחוצץ בטליתו על מתניוה שלא יהא לבו רואה את הערוה אסור להתפלל עד שיכסה לבו מטעם שנתבאר סימן ע"דו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה שיתכסהז הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:
ב
ב צריך לאזור אזור בשעת התפלהח אפילו אם יש לו אבנטט שאין לבו רואה את הערוה משום שנאמרי הכון לקראת אלהיך ישראל אבל בשאר ברכות מותר לברך בלא חגורהיא מאחר שיש לו אבנט במכנסיים ואין לבו רואה את הערוהיב והוא הדין אפילו בלא מכנסיים אם בגדיו מונחים ממש על בטנו וחוצצים בין לבו לערוהיג ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת תפלהיד:
הערות (7)
- ח. שבת י , א.
- ט. טור בשם ספר התרומה סי' רטז. רבינו פרץ בהגהות סמ"ק סי' יא (אות קכד), הובא בהגהות מיימוניות פ"ה מהל' תפלה אות ח. ר"ן שבת שם (ד, א ד"ה ומהא). וראה רא"ש שבת שם סי' יט (וב"ח בדעתו). שו"ע ס"ב. טעם למנהג חב"ד להתחיל לחגור אזור לתפלה רק לאחרי הנישואין ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"י ע' שצג [וראה שם ע' שצד מנהג כמה מקומות בפולין. ושם ע' שצג באם כבר נהג בזה קודם הנישואין שאין לו לבטל מנהגו]. וראה פסקי הסידור סי' עח.
- י. עמוס ד, יב. וראה לעיל מהדו"ב סי' א סוף ס"ו וש"נ.
- יא. הגהות סמ"ק שם. ר"ן שם. שו"ע ורמ"א שם. וראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' רז.
- יב. כדלקמן סי' רו ס"ו שצריך ליזהר מלבו רואה את הערוה בכל הברכות וש"נ. וראה גם לעיל סי' מו ס"ב.
- יג. מ"א ס"ק ב. וראה להלן ס"ה.
- יד. רבינו ירוחם נתיב ג סוף ח"ד בשם יש מי שכתב. מ"א ס"ק א. וראה פסקי הסדור ע' כא.
ג
ג אסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולהטו ויש אומריםטז שיש למחות שלא ליכנס לבית הכנסת בגילוי הראש ומדת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש אפילו שלא בבית הכנסתיז כמ"ש בסי' ב'יח:
הערות (4)
- טו. מסכת סופרים פי"ד הט"ו בשם יש אומרים. רבינו ירוחם נתיב טז ח"ז. עי’ ב"י שכן הלכה . שו"ע ס"ג בשם י"א. לבוש ס"ג. וראה לקמן סי' רו ס"ז.
- טז. כל בו סי' יא בשם הר"פ . שו"ע שם.
- יז. תשב"ץ סי' תקמז, וכל בו שם בשם הר"מ. מ"א ס"ק ג.
- יח. ראה במהדו"ב שם ס"ו וש"נ. (ובמהדו"ק שם ס"ז כ' שמדת חסידות שלא ילך אפילו פחות מד' אמות ושלא לישב כלל בגילוי הראש. ובסי' מו ס"ב כ' שמדת צניעות וקדושה הוא שלא יהא בגילוי הראש). ובמהדו"ב שם מוסיף שעכשיו בזמן הזה לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות עיי"ש. וראה גם לקמן סי' רפב ס"ו. פסקי דינים לצ"צ סי' ב. מ"מ וציונים כאן.
ד
ה
ה לא יעמוד אדם בתפלה באפונדתוכב ולא ברגלים מגוליםכג אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגליםכד אבל אם דרכם לעמוד יחפים בפני הגדולים כמו בארץ הערב מותר להתפלל יחףכה.
ובמדינות אלו אין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן אם לא ילבש עליהם אנפלאותכו (שקורין זאקי"ןכז) שגנאי הוא לעמוד בפני הגדולים בבתי שוקיים של פשתן בלבד ומכל שכן כשנועלין סנדל (שקורין פאנטאפי"לכח) שהעקב מגולה (אבל באנפלאות מותר להתפלל אף בלא בתי שוקיים מאחר שיש לו אזור להפסיק בין לבו לערוה או שבגדיו מונחים ממש על בטנו כמ"ש בסעיף ב').
וכן אין ללבוש בשעת התפלה בתי ידים כדרך עוברי דרכיםכט:
הערות (8)
- כב. רמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ה, הובא בטור. שו"ע ס"ה. וראה רש"י ברכות נד, א ד"ה בפונדתו: חגור חלול ונותנים בו מעות.
- כג. שבת שם י, א (ראה שם בתוס' ד"ה רמי).
- כד. רמב"ם שם. שו"ע שם.
- כה. ב"י . וראה לקמן סי' קכח סמ"ד. וראה לעיל סי' נג סכ"א. ולענין ש"ץ ראה לעיל סי' נג סי"ז. ועי' לעיל מהדו"ב סי' ב ס"ב וש"נ.
- כו. ב"ח . מ"א ס"ק ה.
- כז. גרבים.
- כח. נעלי בית.
- כט. ב"ח ומ"א שם.
ו
ו דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופיםל ומנהג החכמים הראשוניםלא כשהיה שלום בעולם היו מתקשטים בבגדים נאיםלב ומתפללים משום הכוןלג כו' כלומר התנאה לפניולד ובעת הזעם היו עומדים כעבד לפני רבו שמשליך אדרתו מעליו שלא יראה כחשוב וחובק את ידיו באצבעותיולה מאימת רבו ויראתולו דהיינו שחובק אצבעותיו של ידיו זה בשל זה כאדם ששובר אצבעותיו כשמצטערלז ויש מהחכמים שהיו עושים כן אף בעת שלוםלח.
ומכל מקום טוב ליזהר שלא לחבוק אצבעותיו בעת שלום כי בזה מוריד דין על עצמו אלא יניח ידיו זה על זה כפותיןלט כמ"ש בסימן צ"המ:
הערות (11)
- ל. רמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ה. שו"ע ס"ו.
- לא. רב כהנא בשבת שם י, א.
- לב. טור ורמ"א ס"ו. וראה לקמן סי' צח ס"ד.
- לג. ראה לעיל מהדו"ב סי' א סוף ס"ו וש"נ.
- לד. רש"י שבת שם ד"ה הכון.
- לה. רש"י שם ד"ה ופכר. מהר"י אבוהב הובא ב ב"י סי' צה . ב"ח שם. אלי' זוטא שם ס"ק ב.
- לו. עי' לקמן סי' צה ס"ד.
- לז. עי’ אלי' זוטא שם וט"ז סי' צה ס"ק ג.
- לח. רבא שם (ראה ב"י סי' צה).
- לט. ט"ז שם .
- מ. סעיף ד.