או"ח סימן סה — הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה
א
סה הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה ובו ג' סעיפים:
א קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיקא בין בשתיקה בין בדיבורב וחזר וגמרה אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא אפילו אם היה ההפסק מחמת אונסג וכן במגילה ובתקיעת שופרד אבל בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף צריך לחזור לראשה ויש אומריםו שאין חילוק בין קריאת שמע לתפלה ובכל מקום אם שהה מחמת אונס שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול צריך לחזור לראש אם שהה כדי לגמור את כולה מראש עד סוף ולא ממקום ששוהה ומפסיק בו עד סוףז ומשערין לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדםח ואפילו בברכת קריאת שמעט אם שהה באמצע הברכה כדי לגמור את כולה מראשה לסופה צריך לחזור לראשי אבל אם הפסיק שלא מחמת אונס שאם היה רוצה היה קורא ושהה ברצונו והפסיק בין בדבור בין בשתיקה אפילו זמן רב א"צ לחזור אלא למקום שפסק וכן יש לנהוג הלכה למעשהיא כי כן עיקריב.
ואונס זה יש אומריםיג אפילו אונס לסטים או אונס אחר כל שלא היה יכול לקרות אפילו אם רצה ויש אומריםיד שאינו חשוב הפסק מחמת אונס לחזור לראש אלא א"כ לא היה יכול לקרות מחמת שהאיש אינו ראוי כגון שהתחיל לקרות קריאת שמע והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו והוצרך להפסיק עד שיכלו או מחמת שהמקום אינו ראוי לקריאה כגון שקוראה מהלך והגיע למבואות המטונפות והוצרך להפסיקטו אבל אם האיש או המקום ראויין אלא שאונס אחר מעכבו ומצריכו להפסיק אפילו שהה זמן רב חוזר למקום שפסק.
ולענין הלכה יש מי שאומרטז שבתפלה אפילו באונס אחר חוזר לראש מאחר שיש אומרים שאפילו בלי אונס כלל חוזר לראש אבל בקריאת שמע א"צ לחזור לראש אלא אם כן האיש או המקום אינו ראוי:
הערות (16)
- א. רי"ף ברכות כד, ב. רמב"ם הל' ק"ש פ"ב הי"ב. ממסקנא דגמרא ר"ה לד, ב. שו"ע ס"א.
- ב. ראבי"ה סי' מז. הגהות מיימוניות הל' ק"ש פ"ב אות ל. שו"ע שם.
- ג. שו"ע שם.
- ד. רי"ף שם. ועי' לקמן סי' תקצ סי"ב וסי"ג.
- ה. ברכות כג, א. רי"ף ברכות כד, ב. לקמן סי' קד ס"ד. וראה גם לקמן סי' תקצא ס"ג. ולענין פסוד"ז עי' לעיל סי' נג ס"ג. ולענין הלל עי' לקמן סי' תפח ס"ג. ולענין בהמ"ז עי' לקמן סי' קפה ס"ה.
- ו. רבינו שמשון מקוצי בתוס' שם כב, ב ד"ה אלא ורא"ש ברכות פ"ג סי' כג (וסי' מב). טור ורמ"א ס"א. ועי' חי' צמח צדק קצה, ב.
- ז. תוס' בר"ה שם.
- ח. רשב"א ברכות יג, א בשם ירושלמי ברכות פ"ב ה"א. רמ"א סעיף א.
- ט. תוס' ר"ה שם. מ"א ס"ק א. וראה גם לקמן סי' צט ס"א וסי' קפה ס"ה שדינם שוה לכמה דינים.
- י. עיין סוף סי' סו בהג"ה ודו"ק. ועי' תהל"ד סק"ב. דרכי החיים הל' ברכת המצות חי"א סק"א.
- יא. רמ"א סעיף א.
- יב. רמ"א סי' עח.
- יג. מ"א ס"ק ב ממשמעות לשון הטור ותו' ורא"ש ותשובת ר"מ מינץ סי' פה.
- יד. ב"ח סי' קד. הובא במ"א שם.
- טו. ר' יוחנן ברכות כד, ב.
- טז. מ"א שם.
ב
ב קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שקורין קריאת שמע צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריויז והוא הדין שאר דבר שהציבור אומרים כגון תהלה לדוד צריך לקרוא עמהם שכן דרך ארץיח והוא הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהא נראה כאלו קורא עמהםיט ויש אומריםכ דמפסיק אפילו באמצע ברכות קריאת שמע לקבל עול מלכות שמים עם הציבור ויש אומריםכא דבפסוקי דזמרה יש להפסיק אבל בברכות שלפני קריאת שמע אין להפסיק כלל בשביל פסוק ראשון של קריאת שמע אלא יאמר אותן התיבות בניגון כמו שהצבור אומרים קריאת שמע ולענין הלכה למעשה כסברא הג' דבפסוקי דזמרה יש להפסיק ובאמצע הברכות של קריאת שמע אין להפסיק אלא יאמר התיבות בניגון הציבור ומאן דמפסיק בברכות דקריאת שמע לקרוא פסוק ראשון עם הציבור ראוי לגעור בו: