או"ח סימן סב — דין מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו
א
סב דין מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו ובו ג' סעיפים:
הערות (2)
- א. כדלעיל סי' סא סט"ו-כב.
- ב. משנה ברכות טו, א. וגמרא שם טו, ב. טור ושו"ע ס"א.
ב
ב יכול לקרותה בכל לשון שנאמרג שמע בכל לשון שאתה שומעד ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק באותיותיו כמו בלשון הקודשה והוא שמבין הלשוןו והוא הדין לתפלהז וברכת המזוןח אבל קידושט וברכות המצותי והלל יוצא אפילו אינו מבין הלשון:
הערות (8)
- ג. דברים ו, ד.
- ד. ברייתא שם יג, א. טור ושו"ע ולבוש ס"ב.
- ה. רמב"ם פ"ב מהל' ק"ש ה"י. טור ושו"ע שם.
- ו. תוס' סוטה לב, א ד"ה קרית. מ"א סק"א. וראה לקמן סי' קפה ס"ב דכשאינו מבין אינו יוצא אף בלה"ק, ושזה רק בפסוק ראשון שעד כאן מצוות כוונה (עי' לעיל סי' ס ס"ה). ועי' שם לענין ברכות ק"ש.
- ז. ראה לקמן סי' קא ס"ה. סי' קכד ס"ב. סי' קפה ס"ב.
- ח. ע' תוספות שם. ולקמן סי' קפה ס"א די"א שכשאינו מבין אינו יוצא אף בלה"ק.
- ט. וכ"ה לקמן סי' קפה ס"ב. ועי' לקמן סי' רעא ס"ז, שאם אינה מבינה תאמר בעצמה ולא תצא מבעלה.
- י. לקמן סי' קפה ס"ב מזכיר ברה"נ וברכת המצוה, ומביא ב' דיעות אם דינם כבהמ"ז. וראה גם סי' רו ס"ד (לענין ברה"נ). סי' תפט ס"י (ספירת העומר).
ג
ג צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו שנאמר שמע השמע לאזניךיא ואם לא השמיע לאזניו יצאיב ובלבד שיוציא בשפתיו אבל אם קראה בלבו לא יצא שהרהור אינו כדבוריג ומכל מקום אם הוא אנוס שאינו יכול להוציא בשפתיו כגוןיד שאין המקום נקי בענין שאינו יכול להוציא בשפתיו דהיינו שאין המקום מטונף לגמרי יש לו להרהרטו ואף על פי שאינו יוצא ידי חובה אלא באמירה יש לו להרהר בלבוטז וה' יראה לבבו ויתן לו שכר המחשבה דאמרינן הכי במדרשיז אמרי האזינה ה'יח אמר דוד רבונו של עולם בשעה שאני יכול לדבר אמרי האזינה ובשעה שאיני יכול לדבר בינה הגיגי והגיגי רצה לומר המחשבה שאם היה רוצה לומר דיבור אפילו לבשר ודם אין לומר בינה בדבר ששומע אלא מתוך שאינו אלא במחשבה אמר לשון בינה וכן נראה מהפסוק שאומריט בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני דמשמע שהדיבור דבר אחד והמחשבה דבר אחר:
הערות (9)
- יא. ברייתא טו, א. וכר' אלעזר בן עזרי'. טור ושו"ע ולבוש ס"ג. וראה גם לקמן סי' קפה ס"ג, ושם: שנאמר בה ודברת בם והרהור אינו כדיבור.
- יב. משנה שם. וגמ' שם טו, ב. טור ושו"ע שם.
- יג. רב חסדא שם כ, ב. תוס' שם ד"ה ורב חסדא בשם ר"ח. רא"ש פ"ג דברכות סי' יד. טור ושו"ע שם. ולענין ת"ת עי' לעיל סי' מז ס"ב וש"נ. ולענין הרהור בידים מטונפות עי' לעיל סי' א' מהדו"ק ס"ה ומהדו"ב ס"ו ובסידור סדר השכמת הבוקר ד"ה לפי. ולענין הרהור במקום ערוה עי' לקמן סי' עג ס"א. סי' עה ס"י. סי' פד ס"א. ולענין הרהור במקומות המטונפים עי' לקמן רס"י פג רס"י פד ורס"י פה. ולענין אם חשיב הפסק בתפלה ראה לקמן סי' סח ס"א. ולענין תפלה ראה לקמן סי' קא ס"ד. ולענין בהמ"ז ושאר ברכות ראה לקמן סי' קפה ס"ג. הל' שחיטה סי' א ס"ק מד-ה. וראה תניא פל"ז (מז, א) ורפל"ח (מט, ב).
- יד. הרב רבינו יונה ברכות טו, ב. ורמ"א סעיף ד.
- טו. ראה גם לקמן סי' קפה ס"ג. ועי' לקמן סי' עג ס"א ובסי' ע"ה ס"י ובסי' פד ס"א שבמקום ערוה אסור לדבר ד"ת ומותר להרהר.
- טז. ראה פר"ח ס"ד. אליה רבה ס"ק ב וס"ק ד. וראה גם לקמן סי' צד ס"ז, לענין תפלה. סי' קפה ס"ג, לענין בהמ"ז ושאר ברכות. ועי' תהל"ד. בדה"ש סמ"ד סק"ח. קובץ כינוס תורה יח, קד.
- יז. מדרש תהלים מזמור ה. הובא ברבינו יונה שם. ועי' לקמן סי' צד ס"ז וסי' קפה ס"ג שלמדו כן מהפסוק אמרו בלבבכם גו'.
- יח. תהלים ה, ב.
- יט. תהלים לט, ד.