אגרת פג

אגרת פג

על ⁹⁰⁷ דבר הקרי שאירע לו ביום הכיפורים, בפירוש שמיע לי מני דמרן כאאזמו"ר נ"ע שלא לפחוד מזה, כי הדברים הנאמרים על זה בגמרא ⁹⁰⁸ היינו דוקא לאנשים גדולים מאד שמצד הרהורי לבו רחוק מאד מזה, ואין זה כי אם מן השמים השביעוהו ⁹⁰⁹ , על כן ידאוג וכו'. אבל מי שיוכל להיות שמצדו באה לו, אינו בכלל זה כלל. כך כפל ושנה ושלש, ושחק לפעמים ממי שהי' במרה שחורה מזה.

ואני מוסיף על דבריו, דאף אם אמנם יוכל ליפול במרה שחורה מזה גם כן לומר שאף באדם פשוט רחוק הדבר שמצדו באה לו, כי בודאי לא יתכן שבערב יום הכיפורים יהרהר הרהורי עבירה ח"ו, שמזה יבוא לידי טומאה בלילה, ואם כן בודאי מן השמים השביעוהו. אך באמת זה אינו, דנהי דלא שכיח הרהורי עבירה ח"ו בערב יום הכיפורים, אבל ההרהור מזה גופא שמתיירא ומפחד לנפשו שלא יארע לו קרי בליל יום כיפור, זה שכיח טובא בערב יום כיפור, והרהור ופחד זה יוכל לפעול בטבע הקרי כמו הרהורי עבירה. ואם כן סוף סוף מצד ההרהור בא לו השביעה, ולא מן השמים השביעוהו.

ודברי כאאזמו"ר הגאון נ"ע, אעפ"י שאינם צריכים חיזוק, עם כל זה הן הן הדברים מפורשים בט"ז באו"ח (סי' רפ"ח סק"ג) וז"ל, ותו נראה דבכל גווני שהרהר ביום ובא לו אחר כך בחלום אין לו שייכות לומר מן השמים כו', אלא ההרהור גרם לו, וכמעשה דפרק הרואה ⁹¹⁰ כו' עכ"ל. עי' עליו דדומה ממש לנידון זה. והביא דבריו גם כן כאאזמו"ר הגאון נ"ע בשו"ע סי' הנ"ל. ולכן יסיח דעתו מזה לגמרי ויהי' שמח וטוב לב.