<h4>א</h4>

הערות

1. 104. מכילתא (בא פר' ט): "ולא יעשה גוי מלאכתך". ולומד מכך הרמב"ן עה"ת (בא יב, טז) והנמו"י (ב"מ נג, א): "דבמלאכת העובד כוכבים ליכא משום אמירה לעובד כוכבים".
2. 105. אף שבזה אסר הגהות מרדכי (שבת סי' תנט): "שאיסור אמירה לנכרי אינו אלא בדבר שישראל נהנה שאומר לנכרי עשה מלכאכתי כבה לצרכי הדלק לצרכי אבל מותר לומר לנכרי עשה מלאכתו". וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' שז סכ"א. יו"ד סי' רצז ס"ד): "וכן כל אמירה לעובד כוכבים אפילו באיסור לאו אסורה, אם לא שהעובד כוכבים עושה להנאת עצמו". וכן הביא במ"א או"ח שם ס"ק כט מכמה פוסקים: "דהתם נהנה בו . . חשיב הנאה . . וא"כ אסור". וכן הובא מ"א זה בקו"א סי' רמה ס"ק ד (ד"ה ועוד יש לפרש), ובסי' רנב ס"ק ה (ד"ה והנה לפי דעתו): "אין איסור אמירה אלא כשמגיע לו הנאה". מכל מקום פוסק כאן רבנו כדעת הנמו"י שם (שלא חילק בין מגיע הנאה לישראל או לאו, אלא): "דשאני התם שאינו עושה בשל ישראל כלום", היינו שהחילוק הוא אם המלאכה נעשית בשל ישראל או בשל נכרי. ופסק כוותיה הש"ך יו"ד סי' רצז ס"ק ד. הובא ש"ך זה בקו"א שם ושם. וכן פסק רבנו לקמן ס"ב-ז. וגם בדעת המ"א מסתפק רבנו בקו"א סי' רמה ס"ק ד (ד"ה ועוד יש לפרש), שאפשר אינו מחלק בין "יש הנאה לישראל" או לאו, אלא בחפץ ש"היה מתחלה שלו . . משא"כ כשלא היה לו חלק בו מעולם, אינו נותן לו כלום משלו, והוי ליה כאומר לו עשה בשלך, שאין בזה משום איסור אמירה אף שיש בזה הנאה לישראל". מכל מקום יתבאר לקמן ס"ח, שרבנו פסק לגמרי כדעת הש"ך, והיינו שבחפץ של ישראל אסר לגמרי, אפילו אין שום ריוח לישראל באמירה זו.
3. 106. מ"א שם: "ומותר לומר לעכו"ם כבה דלקתך". אלא שלהמ"א עצמו אפשר דהיינו דוקא כשאין מגיע לישראל הנאה מכך, ולדידן דקיי"ל כש"ך, היינו אפילו כשכוונתו שלא תעבור הדליקה מבית הנכרי לבית הישראל.