יא

[א]

מן ההידורים שרבינו [מוהרש"ב] נ"ע היה מהדר במצת "שמורה" שלו היה, שאחד או אחדים מהאיכרים דמושבות היהודים דפלך חערסאן, אשר רובם ככולם היו ממקושרי רבינו נ"ע, היו ממציאים עבורו חיטים שנשמרו משעת קצירה בזהירות יתירה ביחוד עבורו, חתום בתיבה של מתכת ותיבה בתוך תיבה, ואחר-כך בליובאוויטש היו החיטים נבררים על שולחנות גדולים, כל חיטה וחיטה ממש, על-ידי תלמידי התמימים, שמא נמצא חיטה מבוקעת או פסולת בכלל. וכן היה אחר-כך נטחן - גם-כן על-ידי התלמידים התמימים - ברחים של יד מיוחד לזה משנה לשנה (אשכבתא-דרבי, עמ' 96)

[ב]

כמה זמן לפני חג-הפסח היו כמה מבחורי הישיבה (לפי הוראות המשגיח) בוררים את החיטים של שמורה בשביל הרבי [מוהרש"ב].

הברירה היתה בבית-הכנסת - הנקרא "קליינער זאל", על קרטונים גדולים.

גם את הטבק לעישון בפסח בשביל הרבי, היו הבחורים בוררים קודם הפסח (הטבק היה מבית חרושת "לפערם" סוג א'), וגם נתנו להבחורים גילזעס [=עטיפות נייר] למלא אותם בהטבק אחרי הבירור.

לרבי היתה טחנת קמח שהיו טוחנים בה ביד. כל השנה היתה מפורקת ומונחת במחסן, באולם הגדול היה חדר שני בפינת מזרחית דרומית (היתה לו כניסה גם מבחוץ) בו היו טוחנים.. הטוחנים היו גם-כן מבחורי הישיבה לפי הוראות המשגיחים ('ליובאוויטש וחייליה', עמ' 52)

[ג]

אחרי חנוכה התחילו בהכנות לחג הפסח. שלחו שליח לניחאיעווקע (עיירה באוקריינא) להאחים דוליצקי, שהיתה להם אחוזה גדולה, והאחים כבר בימי הקיץ הכינו חיטים ל"שמורה". את החיטים ארזו בשקים, והשקים שמו בחביות של קרטון, ועל החביות שקים מבראזענט, והשליח הביא את החיטים על-ידי מסילת הברזל.

החיטים המיועדים עבור בית-חיינו, הביאו אותם לאולם הקטן, והעמידו שלחנות וכיסו אותם בניירות גדולים, התלמידים הקשישים בררו אותם, שלא יהיה בהם כרשינים, או ממין אחר, או מחולקים לחצאין.

אחרי זה העמידו רחים של יד, בחדר שני של האולם הגדול, וחזקו אותו אל התקרה והרצפה.

להרחים שתי ידות להעביד את הרכב ורחים, יד אחת קטנה, ויד אחת גדולה וארוכה, להידות מחוברים חבלים עבים, על יד הקטנה עמד איש אחד בעל כח, ועל יד הגדולה שני אנשים, ובחבלים אחזו כמה אנשים, וכאשר הניעו בידות אלה העומדים עליהם, התחילו לעבוד הרכב ורחים, והמחזיקים בחבלים משכו הנה והנה, לעזור להעומדים על יד הידות.

מן הצד עמדה תיבה גדולה ועליה שני עמודים, ועל העמודים כברה גדולה, לכבור ולרקד את הקמח הנטחן, שתהא דקה, ואת קמח העבה החזירו להכוס של רחים, שתהא דקה מן הדקה.

עבודת הטחינה נעשה בעת הפסקה, או בערב אחרי חופש מלימודים, או בערב ש"ק, במוצאי ש"ק, ובשמחה בניגונים של שמחה כל זמן העבודה.

אחרי שנגמרה עבודת הטחינה של החיטים, והקמח יצא דק וטוב, קרבו אל מלאכת האפייה. ה"שמורה" של כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] אפו בבית הרבנית הצדקנית רבקה, קודם הפסח.

כל תלמידי הישיבה אפו את המצות "שמורה" שלהם כתות כתות של עשרה בחורים, במאפיות שונות שנמצאו בעיר ליובאוויטש (רשימות-דברים, א, עמ' שכט-של) .

בדבר עשיית המלאכה על-ידי תלמידי הישיבה דוקא, ראה בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' כז).

ומה שנהגו שעבודת הטחינה נעשתה "בשמחה ובניגונים", הוא דלא כהמחמירים שלא לדבר כנגד החיטים והקמח, ראה ס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' כז. ל). ולהלן עמ' צח (ס"ק ו). ובס' רזא-דעובדא (עמ' קכא): והיה פקודה שלא לדבר כלל בעת עבודה זאת, כי בעת שמדברים יכול לפעמים לפלוט איזה לחלוחית מפיו, וע"י זה יוכלו ח"ו להחמיץ החיטים. ואחד מיקירי אנשי ביתו זקן וחסיד ישב בפינת הבית..

וסיפר סיפורים ועובדות מפליאות מצדיקים.. וצעירי הצאן [העובדים עם החיטים]

שומעים לקולו בענייני עבודת השי"ת.