כא
[א]
בסה"ק מנחם-ציון להרה"ק מוהרמ"מ מרימנוב (בסעודת יום א' דחוה"מ פסח, ד"ה מצות יאכל): ועל כן מצוה עלינו לאכול מצות בכל יום מהשבעה ימים ולכוין בכל יום בתיקון מדה אחת.
[ב]
הרה"ק מוהרצ"ה הכהן מרימנוב זצלה"ה, אכל פעם אחת בסעודת אחרון-של-פסח כ"ו מצות שלימות, ואמר בזה הלשון: רבותי! היום הוא עוד מדאורייתא (רזא-דעובדא, עמ' קלד. ושם בשער האותיות [עמ' נד אות ב], שהיה זה הרמ"מ מרימנוב). ובס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרטז) כעין זה על הרה"ק מוהרצ"ה הנ"ל, שמחמת חביבות קדושת המצה אכל פעם ערך כ"ב מצות בבת-אחת.
[ג]
בסה"ק מאור-ושמש (פ' בא, ד"ה וככה תאכלו): ונקדש עצמינו על-ידי אכילת מצה שבעת ימים לנגד שבעים שנה ימי שנותינו וכו'.
ועוד שם (הפטרת יום א דפסח): אכילת המצה היא רפואה לכל איש ישראלי שלא תזיק כל השנה אכילת החמץ לנפשו. וזאת שיערה חכמתו יתברך שמו, שאכילת מצה כל שבעה יהיה די לכל איש ישראלי להגן עליו שלא יחלה חולי הנפש מחמת אכילת החמץ כל השנה, שהשארת הקדושה שישאר לו ע"י אכילת המצה מגינה עליו. אמנם לא כל אדם שוה בזה, שיש אדם אשר תיכף באכילה הראשונה זוכה אל הדעת והשכליות וקדושות של אכילת המצה.. ובלבד שישמור עצמו מאכילת חמץ שבעה ימים, ועל זה אמרו חז"ל שאכילת השישה ימים רשות. אמנם לאדם שעדיין לא די לו באכילת פעם אחת שתהיה לרפואה לנפשו, זה באמת צריך לאכול כל שבעה. ולכן כל המקראות שרירין וקיימים, שהכל לפי מה שהוא אדם, שיש די לו באכילת הערב לבד, ויש שצריך לאכול שישה ימים ויש שצריך לאכול כל שבעה.
[ד]
כידוע שיש מנהג אצל קצת מדקדקים שלא לאכול מצה רק כדי לקיים מצות אכילת מצה בלילי פסחים, ותו לא. אבל לא כן היה שיטתו של הרה"ק מוהר"מ מקרעטשניף זצלה"ה, שנימק את דבריו, במקום שאוכלים מאכלים ודברים מגושמים, יותר כדאי לאכול את המצה הקדושה, שמתחילת עבודתו נעשתה בעבודת הקודש בשמירה יתירה, ולפולחנא דקוב"ה, קצירתה טחינתה ואפייתה, וכמו"כ מימיו נשאבו לשם מצוה, שאכילת מצות אלו מוסיפה עוד קדושה לגופו.
אבל לא כן הוא שאר מאכלים, שמגושמים המה, וצריך הרבה עבודה כדי להעלותן לשורשן בקדושה (רזא-דעובדא, שער האותיות, עמ' צה אות ג. וראה עוד שם בעמ' כז אות ט).
[ה]
וראה מ"ש הרה"ק ממונקאטש בס' נמוקי-או"ח (סי' תעה) ובמכתבו הנדפס בקובץ כרם-שלמה (גל' עו עמ' יח-כב), דברים קשים על הנמנעים מלאכול מצה במשך הפסח. וכתב שם (בעמ' כא): וגם תמהתי מה שקראום לאותן האנשים בשם סתם "החסידים", כי לא שמענו מעולם זה כלל מאבותינו בשם רבותינו הגדולים והקדושים הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו זי"ע שלא לאכול מצו"ת בחג המצו"ת, ומי לנו גדול מחומרות אשר נהג בהפלגה יתירה על זהירות משהו חמץ בפסח בכל ביתו ואכילתו, הרב הקדוש איש אלקים המפורסם ברוה"ק מהר"מ מפרימישלאן זי"ע, כאשר אבותינו סיפרו לנו, ועכ"ז אכל מצות שמורה כל ימי הפסח. 1 עכ"ל. וראה עוד בדרכי-חיים-ושלום (אות תרטז), ובס' זכרון-יהודה (ל, א) שדעתו של מהר"מ א"ש לא היתה נוחה מאותם שאינם אוכלים מצה כל הפסח.
וראה גם לעיל בהע' לעמ' מג& 247;מד, ממ"ש בשערי-תשובה ובס' מעשה-רב החדש.
[ו]
גם הרה"ק מצאנז היה מקפיד על אותם שמונעים עצמם מלאכול מצה כל ימות הפסח (אוצר-החיים צאנז, אות שנט. וראה בהע' שם, עוד מקורות לענין אכילת מצה כל שבעה. אודות הרה"ק מצאנז ראה גם ב'כרם שלמה' שם, עמ' יט הע' 3, ובמכתבו הנדפס בס' ארי-שבחבורה עמ' קז. וראה הגדת צאנז עמ' ריג-ריד).
[ז]
ובס' זכרון-טוב (עמ' 36): לענין מצה שמורה [בכל ימות הפסח], אמר [הרה"ק ר"י מנשכיז] בשם אביו [הרה"ק ר"מ] זצוקללה"ה, שמי שאין לו מצה שמורה רק בדוחק, מוטב שיאכל מצה אחרת, כדי שלא למנוע משמחת יו"ט (שהוא מדאורייתא, ושימור משעת קצירה אינו חיוב מדאורייתא).
[ח]
עוד צדיקים שאכלו מצות ובימי הפסח, ראה באות כג לענין אכילת מצות מצוה של ערב-פסח בכל הפסח. ועוד מפורש בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סח), שאכל מצות כל הפסח.
[ט]
ומאידך גיסא הוא האמור במכתבו של הרה"ק רצ"ה מליסקא (דרכי-הישר-והטוב ל, ב): הנה הרב הגאון [בעל ה'ישמח משה'] מאוהעל זצ"ל, ידעתי בבירור גמור שלא אכל מצה רק בשני לילות של החג, כ"כ זיתים כפי המבואר בשו"ע או"ח. והרב הגאון מאונגוואר זצ"ל, הוא אכל גם בשבת וביו"ט, לפי שרצה לקיים סעודת שבת ויו"ט בפת, הגם שמסתמא גם זה לא אכל רק לצאת ידי חובתו ולא יותר. על-כן בזה כל הרוצה לבחור יבחור, אם לנהוג כפי שנהג הרב הצדיק מאוהעל או כפי הרב הצדיק מאונגוואר. אבל שלא לאכול בחוה"מ בודאי הוא ראוי ונכון לנהוג כן. עכ"ל. ומעיד עליו נכדו של הרה"ק מליסקא (שם): מצות לא אכל בימי הפסח אפילו בשבת ויו"ט, חוץ מלילי הפסחים הזיתים לבד. ואני בילדותי התחלתי לנהוג כן, והחזיק לי טיבותא.
[י]
כך נהג גם בעל ה'אריה דבי עילאי' - חתנו של בעל ה'ישמח משה' - שלא אכל מצה מלבד הזיתים בשני הלילות (ארי-שבחבורה, עמ' קז).
[יא]
בהגדת רוז'ין (עמ' כט) מסופר, שר"י מטויסט אמר לאדמו"ר רא"י מסדיגורא שאצלם אוכלים מצות רק בשני הלילות הראשונים (וניכר שברוז'ין לא נהגו כן), ומקובל אצלם מהרה"ק ר"פ מקאריץ והרה"ק רי"ש משפיטיבקא.
וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' תיב-תיד).
הערות
- 1. בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' תיג, אות ד) הביא, שיש אומרים כי הרה"ק מהר"מ מפרימישלאן אכן לא אכל מצות אלא רק בלילות הסדר. והנני להעתיק בזה מה שכתב לי האדמו"ר רי"י שליט"א משאץ (לבית פרימישלאן): כפי שידוע לי ומקובל אצלנו במשפחה, נהגו אבותינו הק' האדמו"רים לבית שאץ הרבה חומרות בפסח, וגם אפיית המצות לפסח הי' בהרבה דקדוקים, אך בכל זאת לא נהגו חומרא שנהגו צדיקים אחרים, שלא לאכול מצות כל ימי הפסח. אדרבה, השולחנות לפסח היו מתוכננים באופן מיוחד - עם מגירות לכל אחד מהמסובין - באופן שלא יגעו המצות בתבשילין. וגם נהגו שבאותה יד שנגעו במצה לא החזיקו כף או מזלג וכד' שלא יבוא במגע עם המצה. גם ידוע אצלנו שאת המצות לפסח אפו כמה ימים לפני החג, ובערב-פסח לא אפו מצות. ובאותו יום שאפו מצות, הי' אסור לכל המתעסקים לאכול חמץ עד אחר האפי'. גם ידוע אצלנו שביום אחרון של פסח (יו"ט שני של גליות) לא הקילו כלל בשרי' ולא הי' שונה מכל הפסח. יעקב יצחק בלאאמו"ר מהר"ר יואל זללה"ה משאץ חופעהי"ק ירושת"ו. גם אצל צאצאי פרימישלאן לבית קרעטשניף, הידרו לאכול מצות בכל ימי הפסח (ראה: רזא-דעובדא, שער האותיות, עמ' כז אות ט. עמ' צה אות ג).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.