ב

[א]

שיקצרו לא סמוך לארץ, היינו שיניחו מהקש לקרקע בערך 5-4 וויערשאק [שהם כ-20-18 ס"מ].

[ב]

שם גופא לדוש ולזרות על מקום נקי, כלומר שהתבואה תפול על הסדין או על באראזענט (הבאראזענט יכול להיות גם ישן. כ"ק אמר: מען פלעגט אלע מאל נעמען אן אלטן).

טרם יזורו יכולים תחילה להסיר את המוץ הגדול על-ידי גראבלעס [=מגריפה], ובשקים ישימו חיטים נקיים כבר.

[ג]

על פני השדה תהיה התבואה רק עד שעה 3 ולכל היותר עד שעה 4, באשר אז כבר נוטה השמש ואין תוקף חומה כל-כך, ואז כבר צריכים להביא את התבואה תחת התקרה. היינו שעד זמן זה כבר תהיה התבואה נדושה וזרויה וישפכוה לשקים נקיים (ורבינו אמר: אם כי כאשר היינו עושים שמורה בשצערבינא היינו מכניסים אותה לשקים עם המוץ ביחד, היינו טרם נזורה, אך מזה יכול להיות לפעמים קצת "ספארעניא" [=מין צימוח], אם כי כאשר התבואה יבישה קצת ומכניסים אותה על זמן קצר לבנין, רחוק הדבר שיהי' בזה איזה חשש ואז היינו עושים כן, רק מ"מ, כאשר יכולים לעשות באופן האמור - יותר טוב).

[ד]

למחר ייבשו אותה עוד עד זמן הנ"ל, רק בהשקים אל ידחקו להכניס הרבה בדוחק - ניט אנקוועטשין, כי-אם ברפיון.

[ה]

להזהר לא לקצור את השבלים הכפופים לארץ, כאשר יארע כן בתבואה על-ידי רוח קשה או על-ידי גלגול זאב, שהתבואה נכפפת לארץ (ובשצערבינא לא היינו קוצרים אף שיבולת אחת כפופה, היינו אם היתה רק אחת כפופה היינו זורקים אותה שלא לתוך השמורה. אך פה קשה הדבר לדקדק כל-כך [נסעתי אז לכפר בגליל רסטוב]. אולם בכלל כאשר שיבלים הרבה כפופים אין לקוצרם עבור השמורה. ואם תהיה כפופה כל-כך שתהיה סמוכה חצי ארשין [דהיינו כ-35 ס"מ] לארץ, אין לקוצרה לשמורה, כי אחרי אשר היא סמוכה כל-כך לארץ יש בה רטיבות קצת, והיא קשה להתייבש אחר-כך).

[ו]

לייבש את התבואה, כמה שיספיקו לייבשם על-פני השדה טרם יכניסוה לשקים - יספיקו, ויוכלו למחר לשוטחם שם בחצר בכפר לייבשם.

[ז]

לייבש - יותר טוב על הבאראזענט כמו על סדין, באשר בעת היבוש צריכים צו סארין אפט [=לגרוף, להפך, לעתים תכופות], וכאשר מייבשים על סדין נעשים קמטים בסדין, אשר על-כן יותר נכון לייבש על הבאראזענט. והדישה נעשית גם-כן על הבאראזענט או הפארוסינא..

שמניחים אותו על נסרים.

ועל שאלה: אולי לא יהיו נסרים שם בכפר, השיב כ"ק רבינו: אנו היינו לוקחים פשוט דלת.

על שאלה: אם נכון לדוש על רצפת אבנים, היתה תשובת כ"ק: כאשר יפרשו על-זה איזה דבר יוכלו לדוש, ומדוע לא.

[ח]

מובן שיש להשגיח היטב על הפועלים כאשר ילכו לשתות שינגבו פיהם וידיהם, ובכלל שלא יהיה שם בסמוך מים וכו'.

[ט]

..יש איזה מין ווייעלע.. שהוא כמין רחים של קאפע, שמכניסים את התבואה בראשו, ובתוכו היא מתבררת. וצריכים לראות, אם הוא דבר כזה שיכולים לראות כולו, אם נקי הוא, אז יוכלו לזרות בזה. יכול להיות שיש להם חדשה לגמרי, וזה בודאי טוב. רק אם גם ישנה, יהיו צריכים לראות אם יכולים ארום צו קוקן אומעדום [=לראות ולבחון בכל מקום]

אם נקי הוא, אז יוכלו לזרות בזה. ובאם לאו - יזרו ברחת. וצריכים שכל התבואה תיפול במקום אחד נקי (קובץ יגדיל-תורה, נ.י. גל' נב עמ' קנ-קנב)