289

שמחת תורה תרפ"ז¹

אטול רשות לעצמי לגלות לך דברים אחדים שנאמרו לי בהיכל קודש הקדשים בשמחת תורה דהאי שתא.

לאחר אריכות השיחה אצל השולחן נכנס [כ"ק אדמו"ר שליט"א] להיכלו, והכנסתי שנים מבני, כידוע לך שבשמחת תורה היו נכנסים לקבל ברכה הידוע² על ענין שע"ז הי' ידך עקומה מעט³, ואחר שקבלו הברכה נשארתי לבדי עמו, ואמרתי שמבקש אני ברכה על כללות תו"ת שלא יהי' מניעות ועיכובים על לימוד התורה (שבקיץ סבלנו מעט באיזה מחלקות מזה), (וישב והי' ניכר אז על פניו וויא אין א העכערין עולם), והשיב לי בזה"ל:

חאַציע⁴ וואָס איז שייך אויף דעם אַ ברכה (מהמשך דבריו הי' מובן שהכוונה שהלא זהו נסיונות און מיא מאָנט העכער כמו מסי"נ), נאָר אברהם אבינו איז זיך ניט גיגיינגען מוסר נפש זיין, דער מסירות נפש איז גיווען ממילא, זה הי' לשונו. ואמר הסבר ע"ז בעצמו, אך בזה אכתוב לך רק הענין ותורף לשונו הקדוש, והתחיל: רבי עקיבא איז זיך גיגיינגען מוסר נפש זיין, הי' מקהיל קהלות ברבים וויילע ער האָט גידאַרפט מסירות נפש, ודיבר איזה אריכות, אבל אברהם אבינו איז גיווען דער מסירות נפש בדרך ממילא, וביאר זה שהיינו שענינו הי' לא למסור נפשו כ"א לגלות אלקות אויב [מ']דאַרף צוא ליב דעם גיין אין פייער דאַרפ'ן גיין, ואמר שכמו"כ בענינינו הוא לימוד התו' ברבים אויב מיא דאַרף מסי"נ איז מסי"נ, והי' זה מענה על בקשתי.

ואח"כ אמר: דאָס שטייט ערגעץ ניט אין חסידות (זה ההפרש בין המסי"נ)⁵, דאָס האָט מיר דער טאַטע גיזאָגט נאָך הסתלקות⁶ (ניכר הי' שזה הי' שאלה אודות אופן ההנהגה עם הגזירות), ואח"כ דיבר עוד דברים שלא ניתן הגלות.

ואח"כ אמר: היינטיקער יאָהר דאַרף האָבין אַ ברכה מיוחדה על חיים פרנסה ובריאות הגוף לנו ולכל ישראל. הזכרתי לך כ"ז להיות כי דברים שראו עיני ולא זר (כתבי ראו כי הייתי עומד אז במצב כזה שיכולתי לומר שרואה הנני עליו, ובאמת בעת שאמר דער טאַטע האָט גיזאָגט האט ער פרייער גיזאָגט, בהביטו על עצמו, דאָ איז דאָך איצטער קיין בשר ניטאָ).