קעא

קעא

כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. ר' ישראל ב"ש ע"ה ^קמט אמר שלא ידאג אדם על מקרה בלתי טהור שראה קרי בשוגג [בלי שום מחשבה זרה והרהור] רק^קנ על המחשבה שלא טהור ולא על הוצאת הקרי. [כי הוא ח"ו היה חייב מיתה, ועל ידי זה] כי יצא ממנו הרע [נפטר ממיתה] , שבאם לאו (לא) היה מת [ח"ו] . וי"ל [נ"א: ואמר] רמז לזה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, יק"ר, הם אותיות קרי, הוא טוב לחסידיו. היינו כשבאה לו שלא מחמת הרהור הוא טוב, כי באם לאו (לא) היה אפשר להיות מות [ח"ו] וכו'. א"כ אין לו לדאג אלא על שלא טיהר את המחשבה [נ"א: אלא אם ראה ע"י מחשבה ח"ו] .

וכשבא לאדם ח"ו מחשבה רעה יראה לטהרה בהעלותה להתקשרות הבורא ית'. וזה כל הבכור אשר יולד, היינו מחשבה רעה (סוד^קנא הקליפה קדמה לפרי, לכן נקרא בכור) שיולד לך ח"ו, [בבקרך, לשון ביקור מחשבה [נ"א: לשון מחשבה]] , הזכר, ר"ל ראה (שיהא) [שתהיה] בבחי' זכר להיות אתה המשפיע טוב בעולם על ידי התקשרות הבורא [ית'] , ולברר ולהוציא הטוב מן הרע, תקדיש לה' אלהי"ך, [אלהיך] גימטריא אדנ"י עם הכולל, הרי הוי' אדני, שהב' שמות אלו הוא היחוד.