ט

ומעתה נבוא לשאילתינו. מעשה שהיה כך היה אדמו"ר נ"ע דרשותיו הי' כותב אחיו הרי"ל ז"ל והוא הי' משלם לו, להפיצם בישראל לכל השומעים, ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם, כ"א אחד מיוצאי חלציו טרח והשיגם מידי התלמידי' השומעים והיו מעורבים עם עוד הרבה כתבים של כותבים אחרים שאין ראויין לעלות על שולחן כו' והוא בירר מתוכם הכתבי' של הרי"ל ז"ל לפי האומדנא שלו והכרת לשונו הטיב, והגיהם, ועשה מהם ספר להדפיס באם שיותן רשיון על זה מצענזור של הקיר"ה . ועתה השאלה אם מחוייב ליתן חלק לכל היורשים או לא כיון שלא אצלם נמצאו הקונטריסים כלל כ"א מעלמא השיגום אחר רוב הטורח והוצאות מרובות והם לא שמו על לבם כלל להתעסק בזה כ"א אחר שזה טרח ומצא הם מבקשים ג"כ חלק, ועוד שהאחד מיוצאי חלציו הנ"ל קנה זכות מיורשי הרי"ל ג"כ בזה, כי לפי האומדנא הי' אדמו"ר מוותר הריוח לאחיו הרי"ל נ"י לפי שהוא כתבם. והנה גם אם היו הקונטריסים אצל היורשים ממש י"ל שאין לזה רק דין טובת הנאה, דודאי רק טובת הנאה היה לאדמו"ר נ"ע בהם שהוא לבדו או באי כחו יוכלו להדפיסו, דכמו התרומות ומעשרות אין לו בהם רק טובת הנאה ה"נ הרי עצם הדרושים עם שהם מחכמתו והשכלתו אעפ"כ כבר נתונים המה לכל ישראל, כמו התרומה אע"פ שגדלה בשדהו מאחר שחייבה התורה ליתנם לכהן אין זה שלו, וכמ"כ כאן וכ"ש שכבר למדה ומסרן לרבים, והכתבים הם רק מהנמצא אצל הרבים כנ"ל [חסר] [עוד מצאנו] י"ל כמ"כ העיטור ס"ל כרמב"ן אבל לר"י דברי הנתי"מ אמת, ועי' בהרא"ש פ"ז דיבמות סי' ד' דס"ל דעובר ג"כ יש לו זכייה בירושה הבאה מאיליה אע"ג דמזכה לעובר לא קנה וזה דלא כהעיטור דמשוה מכר לירוש' דלהרא"ש י"ל אע"ג קנין לא אפשר על אויר אבל ירוש' הבאה מאיליה שאני. אכן כ"ז להוציא ממון מיד אחר להיורשי' אבל כשהוא ת"י היורשי' י"ל עדיין כנתי"מ. ועוי"ל בדבר שאינו ממון רק כהנ"ל א"כ כיון שזה הוא ג"כ מיוצאי חלציו הגם שאינו יורש ממש ויש יורשי' קרובי' ממנו לגבי ט"ה אין חילוק כ"כ ובהיות כן אם הי' יורש א' זוכה בכה"ג י"ל אין השאר יורשי' יכולים להוציא ממנו מטעמים הנ"ל כמ"כ בכה"ג (להעיר מהמשנה פ"ט דב"ב אם אמרו גדולים ראו מה כו' וה"נ עכ"פ אין להם רק מה שהיו נותנים) שזה טרח ויגע מאד עד שעשאם כלי א"כ אמדינן דעתו דהמוריש שלא הי' מקפיד שיהי' לו הריוח כו' וע' כתובות ס"ח א' אזלינן בתר אומדנא וכן ס"פ חזקת וכן בדין שודא דדייני כו'. מדין ט"ה בתוי"ט פב"ת דנדרים ופ"י דב"ק ופ"ג דפסחים לכאורה לש"ס דילן גם למ"ד ט"ה א"מ מ"מ יוכל ליקח סלע מישראל שיתן לבן בתו כהן רק אעפ"כ אין זה נק' ממון מה"ט, אמנם ר"י בירושלמי משמע ס"ל שאינו רשאי וק' ע"ז מהמשנה דתמורה ליתני' לבן בתו כו' וצ"ל כמו שהעמידו בירוש' הברייתא. ועי' ר"ן נדרים פ"ד גבי מעשר למ"ד דאין ט"ה הפקירא בעלמא הוא. וי"ל אע"ג דאין ט"ה ממון אפ"ה כיון שיש לו בהן ט"ה וכתי' בהו נתינה נק' דעת אחרת אך ק' גבי מעשר עני כיון דמתחלק בתוך הגורן דל"ל ט"ה כלל א"כ איך נק' דעת אחרת. אין שייך לכאן דהתם אין גורם לממון גמור אבל הכא הקונ' גורם לריוח ממון ודמי לשטר דאין גופו ממון רק שגורם לממון אך כאן י"ל דאין הממון בא כ"א ע"י גורם שני דהיינו המעות שיניחו בהעסק וא"כ ה"ל זוז"ג וכולי האי לא אמר ר"ש וכ"ה שבועות ל"ב סע"א דגורם הוא, ועוד דאסיקנא ב"ק צ"ח ב' דר"ש ג"כ ל"א בדבר שאין עיקרו ממון עי' שט"מ שם וב"ק דף ע"א ואע"ג דקיי"ל כמאן דדאין דד"ג זהו שייך רק כשהפסידו משא"כ הכא דהוה רק מניעת הריוח והרי המבטל כיסו כו' בי"ד סי' קע"ז מיהו י"ל כ"ז כששרף שטרו וכה"ג שא"א לתקן אבל היכא שאפשר לתקן שיוציאו מיד הלה אמאי לא ועוד דעכ"פ חייב בדיני שמים. אך י"ל כ"ז כשלקח הקונ' מהם אבל הכא שהקונ' נתפזרו לעלמא באופן שלא היו מצויים כלל א"כ זה שקבצם זכה מההפקר דדבר שאין גופו ממון כלל כשאינו ביד הבעלים כלל י"ל הוה כהפקר אלא שי"ל שהפקירו רק שילמדו מהם אבל אדעתא דהדפ' לא אפקרי' ולהעיר מזה נהנה וזה לא חסר פרק כיצד הרגל:

מענין דהג"ל פ"ג דכתובו' ובהריטב"א שם ל"ד. מה שהביא בכ"מ פ"ז דנדרים ושל"ה ראי' מפ"ג דפסחי' דט"ה א"מ י"ל שאין זה ראי' להפי' שבשט"מ ספ"ב דקדושין דרק שיעור כט"ה חשוב ממון:

ע' ברמב"ם ספ"ה דמכירה ובהגמ"יי שם צ"ע במשרים נט"ו:

וע' חוסן ישועות דנ"א בו ד"ה אנן. עש"ך סי' ש"ן מדין ט"ה ממון. ע' סי' רנ"ט א' בספרים לא שייך יאוש. ע' סמ"ע סי' תכ"ג סק"ה אין אדם מוריש ליורשיו דשלב"ל.