א

סימן שעח

ע"ד גט שסידר א' בעיר שיש שם תקנה בחרם שלא יורה רק ההמ"ץ שבעיר וזה האחד שסידר הגט נתמנה למ"ץ שני. אך שלא ברצון כל העיר רק ע"י מקצת נגידי העיר. גם שעד אחד חתם בקולמוס שהביא מביתו ולא בקולמוס שמסר הבעל להסופר גם נכתב בגט המכונה ליב יעקב והי' צריך לכתוב דמתקרי':

כתב הרב הפוסל הגט וז"ל מתחלה נדון כו' ע"ש עד ואי עביד לא מהני עכ"ל. והנה באמת אמר רומע"ל סברא טובה דהכי משמע בב"ח בח"מ ססי' ר"ח ממש"ש שהשביעוהו שלא ע"פ ב"ד כו' מכלל דבהשביעוהו ע"פ ב"ד אי עביד לא מהני. וכן משמע בתשובה שבסוף ספר בית מאיר סי' ד'. אך לפמ"ש בספר קצות החושן סי' ר"ח י"ל דאין לחלק דבכל ענין באיסור שבדה אין מחוייב להחזירה כו' וה"נ בחרם הקהל שייך ג"כ טעמו עיין עליו. ועוד נראה דלפמש"ש בקצה"ח והוא מוכרח בגמ' דאפילו את"ל אי עביד לא מהני מ"מ הגט כשר. אלא דלענין זה הוא דלא מהני כל שגירש בעבירה דצריך הוא להחזירה. וא"כ אם האשה תאמר שאינה חפיצה לחזור אליו אין כאן שום חיוב להחזירה. וכמו גבי אונס שגירש דאי אמרה לא בעינא ליה אין חייב להחזירה. עיין כתובות דף מ' ע"א. וכה"ג מבוא' בא"ע סי' קי"ט ס"ו בהג"ה עבר וגירשה בע"כ בזמן הזה ונשאת שוב אין האיש נק' עבריין. וצ"ל דס"ל דכיון דעבר על חר"ג מחוייב להחזירה משום דאי עביד לא מהני לענין זה שמחוייב להחזירה. אך כשנשאת ושוב אין שייך זה שיחזירנה לכן אין נק' עוד עבריין. מיהו בגירש בע"כ י"א דאין הגט כלום משום שהעדים עברו על חר"ג וה"ל פסולי עדות כמ"ש בזה במ"א*. אבל בנ"ד דפשיטא דהעדים לא עברו על הח'. וא"כ ליכא למימר רק שיחוייב להחזירה וכשהיא אינה רוצה אין בזה כלום ועוד נ' לחלק דבשלמא כשנשבע שלא לגרש א"כ עצם הגירושין אסור לו בשבועה ע"כ הי' מקום לומר דאי עביד לא מהני משום דעבר אמימרא דרחמנא בעצם הגירושין וע"כ ראוי לבטל מעשיו לולי משום דה"ל איסור שבדה כו' אבל הכא בעצם הגירושין אין שום איסור ח' ולימוד הרב הוא רק גורם להגט ובכה"ג לא נשמע לומר דאי עביד לא מהני כיון דבעצם מעשה הגירושין לא הי' עבירה כלל ואינו דומה לגירשה בע"כ ולנשבע שלא לגרש דהתם הגירושין עצמן הוא עבירה כו':

עוד כ' הנה נראה דגט צריך ב"ד של שלשה כו' הנתינה מיד הבעל ליד האשה צריך ב"ד של שלשה כו'**. הנה אע"פ שכן כ' בתשו' נו"ב מה"ת סי' קי"ד דגט נשואה חשוב דין. אין נראה דהא בפ"ק דגיטין מוכח גבי בפני כמה נותנו לה כו' דא"צ ג' רק משום בפ"נ ובפנ"ח. ומפני רוב הטרדא אין להאריך ועיין בגט פשוט ססי' קכ"ג:

וע"ד אשר כ' הרב וז"ל ע"ד הקולמוס שחתם העד א"ע בקולמוס שלו ולא של הבעל כו' וכיון שנתן הבעל לעדים קולמוס שלו לכתוב ולחתום אז אם שינה נ' דפסול אע"פ שלא אמר בפי' אל תחתום אלא בקולמוס שלי כו' עד וא"כ פסול לכ"ע בנ"ד עכ"ל. הנה אף כי לכאורה יש ראי' לסברא זו דהבעל מכוין שיהי' הגט נכתב באופן היותר מועיל מהתוס' דגיטין דס"ו ע"ב ד"ה הא כתב הגט. אי נמי כו' ע"ש הפי' בספר פני יהושע והביאו התורת גיטין בסי' ק"כ. אך באמת רוב הפוסקים ומכללם התה"ד סי' רכ"ח ע"כ לא ס"ל סברא זו. דא"כ יהי' הפיסול בחק תוכות בע"ח מדאוריי' שהרי הבעל מצוה להם לחתום אעכצ"ל דבעל לא קפיד רק שיהי' כדין. וכיון דבע"ח מדאוריי' לא פסל חק"ת גם הבעל אינו מקפיד ע"ז יותר לכן ה"ל רק פיסול דרבנן. וגם מהג' וש"ע מוכח דכל היכא שי"ל דלא קפיד ולא קפדי אינשי ע"ז לא תלינן דקפיד אא"כ [אמר] בפי' שמקפיד וכמ"ש רומע"ל ב' הב"ש סי' קמ"א סק"ב. וגם מוכרח הוא בגמ' פרק כל הגט גבי את הולך דאעפ"כ בחלה ונאנס מצי משוי שליח שני משום דאמרי' דלא קפיד בכה"ג דחלה כו' ע' ר"ן. אע"פ שאמר בפי' את הולך כו'. וכ"ש בנד"ז דמה לו להקפיד דכל שהגט כשר סגי ליה בודאי לשישא אחרת דאף את"ל שיש חששא דלכתחלה בהקולמוס. אין כ"ז נוגע לו כ"כ רק להאשה שעלי' איסור א"א ובגט זה מתירה ואיהו לצעורי קא מכוין. כדאי' בגיטין ע"ד א' ואיך יעלה עה"ד שיהי' אוהבה כ"כ בשעת הגט שיקפיד שלא יהי' שום פקפוק בגט אפילו יותר מהדין הגמור. עוד נראה דלא שייך לומר קפיד אא"כ בדבר שמתנה מעצמו. אבל עכשיו בסידור הגט שהמסדר מורה לו מה שיאמר והוא עונה אחריו מה שהוא אומר. א"כ מהכ"ת לומר דקפיד. כיון דאינו מתנה דבר מעצמו זולתי הדברים כהווייתן שאומר לו המסדר א"כ איהו אדיבורי' דידי' סמיך. וראי' ממ"ש בש"ע א"ע סי' קכ"ו סכ"ב. וי"א שאין ערעורו מועיל אא"כ כתבו הוא או שהסופר כ' מפיו כו' ע"ש. ולסברא ראשונה היינו משום דיש משמעות פיסול מדינא משא"כ בנ"ד אין לחדש ערעור כיון שהבעל לא צוה זה מעצמו רק שהמסדר יקרא אליו. ועוד דכה"ג מצינו בד"מ בח"מ סי' ר"נ סקי"ד ובש"ע שם סעי' י"ז בהג"ה בענין החששא שבגמ' במתנת שכ"מ שיש בה קנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. דאם הנותן לא ביקש הקנין רק המקבל לא חיישי' לזה ואמרי' דליפוי כח נתכוין ולא דקפיד שלא יקנה רק בשטר. והיינו משום דלא שייך לומר שמא לא גמר כו' אלא אם הוא חידש ענין הקנין. משא"כ כשמסכים לדברי המקבל שביקש הקנין ע"ש. וה"נ אף את"ל דחיישי' דקפיד לשיהי' הקולמוס ג"כ משלו זה הי' שייך אם הי' הבעל מתנה זה מעצמו משא"כ כשהמסדר אמר לו לומר כן אין שייך לומר דקפיד. ועוד נ' ראיה מהש"ס בדוכתה בגיטין דס"ה התקבל לי גיטי במקום פ' וקיבלו לה במקום אחר פסול. ר"א מכשיר. ופי' בגמ' טעמי' דר' אליעזר דאף ששם שייך קפידא גדולה בענין המקום. אך משום דכיון דלאו בדידה תליא נתינת הגט כ"א בבעלה לכן אמרי' דמסתמא לא נתכוונה לקפידא. וא"כ כש"כ בנ"ד דאין הצווי מדעתו כ"א מדעת המסדר. ואף דהתם קיי"ל כרבנן דס"ל דהוי קפידא. אך היינו כיון שמ"מ התחלת הצווי ממנה אמרי' דקפידא הוא משא"כ בנ"ד שאין ההתחלה מהבעל כלל. גם בלאה"נ עצם הענין אין בזה מקום לשתנוח הקפידא עליו. ולכאורה צ"ע פ' ג"פ דקס"ה דבאתרא דנהיגי בפשוט ואמר עביד לי פשוט ועביד ליה מקושר פסול לכ"ע אלמא דיש קפידא בכה"ג אע"ג דמקושר ג"כ כשר. וה"נ נימא כן בנ"ד אע"ג דבלא הקנאת הקולמוס כשר מ"מ כיון דנהיגי להקנות וגם הקנה ולא כ' בקולמוס שלו פסול. מיהו י"ל דלא דמי דהא התוס' שם כ' דלגי' ש"ס דקידושין מ"ט אם נהיגי בפשוט ועביד לי' מקושר פסול אע"פ דלא אמר עביד לי פשוט. והכא אע"ג דנהיגי לקנות הקולמוס מ"מ אם לא הי' מקנה הקולמוס ודאי כשר. ועכצ"ל דלא דמי ענין זה לנהיגי בפשוט ועביד מקושר לסוגי' דקידושין דשם שפיר שייך קפידא. כי הפשוט יוכלו לעשות במהרה והמקושר שוהה זמן רב ואולי חפץ לגרשה מהר או להיפך. וגם עוד בין פשוט למקושר הוא שינוי הניכר ביותר ותיקנוהו בשביל קפדנים כו' ע"כ י"ל דשייך קפידא עכ"ז. משא"כ בנד"ז דליכא כל זה י"ל אין שום קפידא. וא"כ כיון דאין שום קפידא י"ל דאפי' הקנה הקולמוס ושכח וכ' בשלו כשר. ואת"ל דקיי"ל כסוגי' דב"ב דאין פסול אא"כ אמר עביד לי פשוט. והכא אפי' אמר ה"ל כלא אמר כיון דאינו אומר כן מעצמו. וגם לא אמר בפירוש רק לסופר כו'. ע' בס"ג שלנו סי' נ"ב נ"ג קס"ב. ועוד דלפמ"ש בס"ג הבעל נותן הקולמוס ודיו לסופר. אבל להעדים אין נותן ביחוד ע"ש. א"כ מהכ"ת שיקפיד ג"כ על העדים. ועוד דמדינא ג"כ בשלמא בקלף צריך לכ"ע שיהי' של הבעל משום דבעינן וכתב הוא וכן דיו. וכן בקולמוס שהסופר כותב הגט יש מצריכים לכתחילה שיהי' של הבעל לקיים וכתב הוא דהיינו הבעל. אבל בחתימת העדים אין שייך להצריך כן. דבשלמא כתב הגט המצוה שהבעל יכתבנו בעצמו על כן גם כשכותב שלוחו דהיינו הסופר צ"ל עכ"פ הכל משל הבעל. אבל חתימת העדים דא"א שהבעל יחתום כ"א שני עדים א"כ כיון דעכ"פ החתימה אין שייך שהבעל יחתום רק עדים מהכ"ת יצטרך שיהי' הקולמוס של הבעל. אלא שיש לדחות דהא לר' מאיר דאמר ע"ח כרתי וכתב דקרא קאי על ע"ח כמ"ש ברש"י ריש גיטין. ואעפ"כ נאמר וכתב שיהי' משל הבעל. אך עכ"פ לדידן דקיי"ל כר"א דס"ל וכתב דקרא קאי על כתב הגט. אבל חתימ' עדים אינו רק מדרבנן. וכיון שמ"ש בתורה וכתב לא קאי על החתימה לר"א ע' חה"ר ריש גיטין. א"כ אין שום טעם להקפיד שיהי' הקולמוס של העדים משל הבעל ודי להקפיד בדיו כו':

ובענין חשש הפיסול משום דכתב יהודא יעקב המכונה ליב יעקב וה"ל לכתוב דמתקרי ליב יעקב. כיון דשם יעקב הוא שם קדש. אך באמת אם כ' המכונה במקום שצריך לכתוב דמתקרי. כ' בספר גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ס"ו וז"ל ויראה לי דאין שום חשש של פיסול בנד"ז דכיון דלא שייך שום לעז משינוי השם ואביזרייהו ואינו אלא משום ותבחר לשון ערומים. וכן יראה מדברי מהרח"ש כו' וכן יראה מדקדוק לשון מהרי"ק כו'. אמנם ראיתי בב"ח דכתב דאם במקום דמתקרי כ' המכונה פסול עכ"ל. ועיין בטיב גיטין על כללים של הב"ש (שבססי' קכ"ט) ס"ק י"ב דצדד ג"כ להקל ואע"פ שיש פוסלים. אך בנ"ד דעל שם ליב ראוי לכתוב המכונה והוא ראשון בקריאה לשם יעקב. וידוע דכל שם שהוא ראשון וקודם לשני הרי הוא נחשב עיקרי יותר (כמבואר בכה"ג גבי צרופי שמות הקדושים ושלובים דהאות או השם הראשון הוא הגובר יותר כו') ולפעמים בכה"ג שכיח יותר דקצת אנשים קורין בשם ראשון לבד משיקראוהו בשם שני לבד. ע"כ ודאי דשם הראשון משני שמות אלו המצורפין יחד נחשב עיקרי יותר וא"כ משו"ה י"ל דלכ"ע אין לפסול כשכ' המכונה דהא על שם ליב שהוא ראשון שייך דוקא המכונה. על כן הוא תופס לשון ראשון. לכן אף את"ל דאם הי' נק' בפ"כ יעקב ליב אז אם כ' על זה לשון המכונה יעקב ליב הי' פסול להב"ח משום שכ' המכונה במקום שצ"ל בודאי דמתקרי. אבל בנד"ז שנק' ליב יעקב יש לצדד להקל אפי' להב"ח או לסמוך להקל עכ"פ בכה"ג על המקילים ה"ה מהרח"ש והג"פ ודעימי'. אלא י"ל דכ"ז כשאין מקום לטעות בהשמות. אבל בנד"ז יוכלו לטעות מחמת זה לומר שכינויו ליב יעקב כמ"ש הרב המופל' מהרי"ל נ"י שיש לטעות דמש"ה כ' המכונה. הן אמת שי"ל דלא חיישי' לזה כ"כ כיון שיכולים לקרות יעקב בטוב. וראי' ממ"ש החמ"ח ססי' קכ"ט סק"ג גבי מלכה מילכה ע"ש דס"ל להחמ"ח לכתוב על אשה שנק' מלכה בחירק אחר המ"ם מלכה בלא יו"ד כמ"ש בתורה ואע"פ שיוכלו לטעות ולקרות מלכה בפתח לא חש לזה. ועכצ"ל הטעם כיון דמ"מ יוכלו לקרות ג"כ בחירק א"כ כיון שהגט יוצא מתח"י אשה זו הנק' כן בחירק להכי יובן לכל דהפי' הוא בחירק. וכך י"ל בנ"ד מאחר שידוע שהמגרש נק' ליב יעקב ולא ליב יעקב ובגט יוכלו לפרש כן מהכ"ת שילעזו ע"ז אלא דבתשו' מ"ב סי' קי"א פסק לכתוב מילכה ביו"ד אחר המ"ם כדי להפריש כו' ובין מלכה בפתח. וכ"ד הב"ש בש"נ אות מ'. וא"כ לדבריהם שמא יש לחוש בנ"ד אע"פ שי"ל דהתם ה"ט מאחר שהעולם נוהגין לכתוב מלא ביו"ד ע"ש בהתשו' מ"מ בנ"ד נמי איכא ריעותא לחשוב כן משום שכתב המכונה. ולכן נ"ל דלכתחלה יש לחוש וליתן גט שני שיהי' כתוב בו דמתקרי ליב יעקב. דהא גדולה מזו פסק בשו"ת בית אפרים ססי' פ"א להחמיר שלא במקום עיגון אפילו בכתב דמתקרי במקום שהי' צ"ל המכונה. לכן יש להחמיר כן עכ"פ שלא במקום עיגון בנ"ד שכ' המכונה במקום דמתקרי והוא מקום שיוכלו לטעות כו':

ובגוף הענין על הקטגוריא בין ההמ"ץ לתלמידו המופ' נ"י לכאורה ראוי ונכון מאד להתלמיד להיות כפוף לרבו ההמ"ץ נ"י. ויניח לו סידור גיטין. בהיות שמעולם נהגו דהוה ממונה אגיטי אחד המיוחד שבכל עיר ובשאר הוראות או"ה ראוי לרבו שיתן לו רשות. אך נכון לו שיתיישב עם רבו. ועל זה אמרו אם נבלת בהתנשא אם נבלת עצמך על דברי תורה סופך להתנשא. וכתיב בישישים חכמה כו'. וגם מומחה לרבים שבגמ' פי' הרא"ש בפ"ק דסנהדרין סי' ב' ומעיין בדיני כמה שני ומנסו לי' זימנין סגיאין ולא חזו לי' טעותא כגון האי הוה מומחה לרבים עכ"ל. הרי דאינו נק' מומחה אע"פ שהוא בקי במשנה וגמ' ושיקול הדעת עיין שם אא"כ מעיין ג"כ בדיני כמה שני ומנסו ליה זימנין סגיאין כו'. א"כ אף גם אם יאמר התלמיד שנתחכם כמו רבו עכ"ז יש מעלה גדולה ויתירה לרבו שהוא הנק' מומחה לרבים להיותו מו"צ בעירם זה עשרים שנה ולא חזו ליה טעותא. משא"כ בתלמיד זה אף אם יהי' חריף ובקי. עדיין אינו נק' מומחה לרבים. וא"כ ראוי להיות לו יראת שמים ולהיות נכנע לרבו להתיישב עמו על כל דבר הקשה. וגם רבו יהי' עמו בטוב אז יקויים בהם מאיר עיניה':

עוד על ענין הנ"ל דהקולמוס. עיין מל"מ פ"ז מה"א בדין אם עשה שליח לקדש לו אשה והשליח קי' בקידושי דרבנן דנ' דאין זה שינוי השליחות. וע' ברמב"ם פ"ט מה"ג דין ל"ג בדין תנהו לה ביום פ' ונתנו אח"כ. שנחלקו האחרונים י"א דכשר וי"א פסול ע"ש במל"מ. וע' מכמ"א דקצ"ה ע"ד ודקצ"ו וע"ש מ"ש דקצ"ז סע"א וכיון שכן קשי' טובא למה גבי מעילה הוי שינוי טובא מבשר לכבד. ועפ"ז חידש מה שחידש עיין עליו. ותמיהני איך אשתמיטתי' הש"ס בגיטין ס"ה ב' דמתמרים לגרוגרות הוה שינוי וה"ז כבשר וכבד. ועכצ"ל דל"ד לתתנהו לה בבית כו' דהא הש"ס מדמ' זה להתקבל לי גיטי במקום פ' וקיבלו לה במק"א ע"ש דהוי שינוי. וערב לי במגדל דחשיב שינוי כשעירב לו בשובך אע"ג דהיינו ממש כמו תנהו לה בבית ונתנו בעלי' דל"ח שינוי אא"כ אמר אל תתנהו צ"ל משום דהתם מאי נפקא ליה מינה היכן יתנו לה. אבל הכא מקום עירוב נחשב דירתו שם א"כ יש קפידא היכן יהי' דירתו ואע"פ שאינו דר שם בפו"מ. ועפ"ז י"ל שאין ראי' לחומרת המכמ"א שם בדין ההוא כשנתן השליח הגט בלא תנאי אחר זמן שקצב הבעל על התנאי. דל"ד כלל לבשר וכבד כיון דהכא אין שום שינוי מהזמן שקצב הבעל. וענין השינוי בין שנתן אח"כ בלא תנאי ובין אם הי' נותן קודם הזמן בתנאי כיון דאין שום נפ"מ בדינא י"ל דה"ל כתנהו לה בבית ונתנו בעלי'. אלא שמ"מ נלע"ד הדין אמת כמ"ש המכמ"א אבל לא מטעמי'. אלא דכלל בידינו דתנאי בגיטין אינו דומה לתנאי במו"מ. דאילו במו"מ האומר לחבירו ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר לו מחולין לך ה"ל כנתקיים התנאי. משא"כ בגיטין כה"ג אינה מגורשת משום דלצעורא קא מיכוין והא לא צערה כדאי' בגיטין דף ע"ד ע"ב. וא"כ בנד"ז נמי אף את"ל דבעלמא חשוב כה"ג קיום התנאי. כיון שלא תנשא עד הזמן שקצב הבעל. מ"מ בגט י"ל לצעורי קא מיכוין והיינו שתצטער בעת נתינת הגט לידה שעם היות גיטה בידה. עכ"ז היא תלוי' ועומדת ברצון הבעל זמן טובא אח"כ שאם יבוא יבטלו גירושי'. הרי הוא בידו והוא ימשול בה. משא"כ כשנתן השליח לה הגט אח"ז שקצב הבעל בלא שום תנאי. כ"א גט מוחלט. הרי לא צערה בעת נתינת הגט. וה"ל כההיא דמחולין וכ"ש דלא חשיב קיום התנאי מה"ט. ולכן י"ל דהוראת הרדב"ז שם נכונה שיתן גם אז השליח על תנאי וכו'. וג"ז צ"ע: