*

סימן שעב

קיצורים משו"ת אה"ע סי' קכ"ט:

קיצור (א) גם אם ע"א מעיד כדבריו שקידשה בפני שנים כיון שהיא מכחשת מותרת בקרוביו אף שלפי דבריו יש בזה איסור א"א ואיסור הבא על כלתו כ"ש הכא שמותרת להמשודך וכאן אין שום עד המעיד כדבריו. ועוד ראיה מהמשנה ס"פ המגרש דהא דיצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת ולא תנשא לאחר בלא גט זהו דוקא כשהוחזק הקול בב"ד אם ע"י רגלים לדבר חזקים. אם כשיעידו תרי מפי תרי. הא לאו הכי תנשא וא"צ גט. כש"כ הכא דליכא שום עד וליכא שום רג"ל:

(ב) ועוד ראיה מפ"ק דקדושין די"ב ע"ב דרב חסדא לא חייש אף כשיצא הקול שיש עדים באידית. ואביי ורבא דפליגי עליה י"ל דקלא עדיף אף מעד אחד כמ"ש התוספות פ"ב דכתובות דף כ"ו סע"א וכ"ה בשו"ע אה"ע סי' ג' סעיף זיין בב"ש שם ס"ק י"ג. (וע"ש בספר עצי ארזים ס"ק ט"ו שהקשה מ"ש ממ"ש בגיטין דפ"ט ע"א יצא עליה קול חלוצה אין חוששין לה). ועוד דהר"ן והריטב"א פירשו דהא דאביי ורבא חיישי לקלא אף שאינו קול שהוחזק בב"ד זהו מפני שעיקר ענין הקדושין ידוע בעדים בלא הקול רק שי"ל שהי' פחות משוה פרוטה וא"כ בנד"ז דליכא שום קלא זולת מה שאומר הבחור שקידשה אף שאומר שהיו עדים והלכו למאסקעוי' ודאי אביי ורבא ג"כ ס"ל בהא כרב חסדא להתירה שתנשא בלא גט:

(ג) מ"ש רומע"ל דזה הבחור האומר שקידשה כיון שרצונו ליתן לה גט וא"כ אין לחושדו נחשב כעד אחד. י"ל כיון דהוא הבעל דין אינו נחשב כעד אחד אף אם היינו בטוחים בו שיתן הגט בכשרות גמור. במכש"כ מעד א' שצריך שבועה דאף שנשבע לא נחשב עד. ועוד דנתינת גט יהי' לו להסיר הגנאי והלעז מעליו שערער על בתולה חנם וכה"ג חשוב נוגע בעדות כדפרש"י בכתובות פ' האשה שנתארמלה דכ"א סע"ב. ד"ה משחתמו. ועוד דיש לחוש שיקלקל הגט בשעת נתינתו ע"י דבור אחד שיאמר. ועי"ז תתעגן ותוכרח להנשא לו. וא"כ אינו דומה כלל לעד אחד. כש"כ דאפילו היה עד אחד לאו כלום הוא. כמ"ש הרשב"א והריטב"א דלא חיישינן לעד אחד כלל: