א

סימן קסד

תשובה על שאילה בדין השייך לש"ע סי' ר"א ס"נ בחששא דזחילה של מקוה. ומבואר השאלה לקמן אות ז':

משנה פ"ה דמקואות משנה ה' ונוטפין שעשאן זוחלין. פר"ש כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין. וכ' הרא"ש בהל' מקואות סי' י"א והנכון יותר לפרש דמיירי שלא ישארו במקוה מ"ס אם לא שיסתום הזחילה כו'. ולישנא דנוטפין שעשאן זוחלין לא משתמע כפירוש ר"ש ז"ל כו' ועוד הגודר בכלים א"א כו' אלא דומיא דמעיין שכולו זוחל והולך כו' ונ"ל לפרש נוטפין כו' ולפירוש זה אין לפסול מקוה שמימיו יוצאין לחוץ עכ"ל. מבואר דלפירושו בהמשנה אין לפסול מקוה שנסדק אחד מכתליו אף אם הוא בענין שלא ישארו במקוה מ' סאה אם לא יסתום הזחילה. מ"מ כיון שאין זה חשוב זוחלין כלל לפי שאינו דומיא דזחילת מעין א"כ למאי ניחוש לה דכיון שעכשיו כשטובל יש בו מ' סאה. טבילה כשירה היא. דהא כ' בהדיא שגם לפר"ש מיירי כשלא ישארו במקוה מ"ס כו' והוא נחלק על פירושו. לומר שאין זה זוחלין כלל. א"כ לא איכפת לן במה שאח"כ לא ישארו בו מ"ס. וכן מבואר ברמזים שם סי' י"א וז"ל מקוה שנסדק אחד מכותליה והמים יוצאים דרך הסדק פוסלים אותו וא"א הרא"ש מכשיר עכ"ל. הרי לא תלה שום תנאי בההכשר. ולא בהפיסול. כי לסברת ר"ש ופירושו בהמשנה אפשר לפסול אפילו ישארו מ"ס כמ"ש הרא"ש שם רק שכתב והנכון יותר כו'. ולפירוש הרא"ש בהמשנה וכן לפירוש הרמב"ם שהביא הרא"ש שם. אין שורש לדין זה ולכן יש להכשיר בכל ענין אף שלא ישאר במקוה מ"ס כו' כנ"ל. וכן משמע מדבריו בתשו' כלל ל"א סי' ד' שלאחר שכתב שאין לשון המשנה מורה על פר"ש כלל והאריך בזה וסיים ואף רבינו (הוא הר"ש) לא פירש כו' ולא ישארו בו מ"ס אם לא יסתום אותו עכ"ל. מוכח בהדיא דלפירושו אפילו אם לא ישארו מ"ס אין פיסול כל שעכשיו יש בו מ"ס. שוב ראיתי שכ"כ התשב"ץ ח"א סי' י"ז סד"ה ומה שכתבת וז"ל אבל הרא"ש ז"ל פירשה על דרך אחרת וכן הרמב"ם ז"ל יש לו דרך אחרת בפירושה ולפי הפירושים האלו. אם היתה ניכרת זחילתו אפילו לא ישארו במקוה ארבעים סאה כשתפסק זחילתו לא מפסיל בהאי עכ"ל ור"ל שאע"פ שניכרת זחילתו וגם אפילו לא ישאר כו' אפ"ה כשר. והיינו לפי שאין זה חשוב זוחלין כלל:

קיצור. מדברי הרא"ש והרמזים בהלכות מקואות שבפ' תינוקת ושם סי' י"א ומדברי הרא"ש בתשובה משמע במקוה שנסדק א' מכותליו והמים יוצאים דרך הסדק אף אם הוא בענין שלא ישארו בו מ"ס אם לא יסתום הזחילה מ"מ כשר לטבול בו כ"ז שיש בו מ' סאה וכ"כ התשב"ץ ח"א סי' י"ז:

אך הטור בסי' ר"א כ' מקוה שנסדק כו' יש פוסלים אפי' כו' וא"א הרא"ש כו' אם ישארו בו מ' סאה כו' אבל אם לא ישארו בו מ"ס פסול עכ"ל. וצ"ל דהטור כ"כ משום דבתשו' סיים הרא"ש ואף רבינו כו' ולא ישארו בו מ"ס כו' כנ"ל. ס"ל דבכה"ג חושש הרא"ש למעשה לפסול לחוש לדעת ר"ש. ורבינו ירוחם נכ"ו ח"ה הביא דין זה שני פעמים. פ"א הביא בקצרה מקוה שנעשה מימי גשמים כו' ונסדק כותל המקוה או ניקב אפילו נקב גדול אינו נפסל בשביל זה כו' כ"כ הגאונים. מסתימת לשונו משמע דלא בעינן שלעולם ישארו בו מ' סאה כו'. וגם כשהאריך אח"כ בדין זה ביאר דגם לפר"ש מיירי שלא ישאר במקוה מ"ס כו' ואח"כ כ' והקשו על פר"ש כו' ולפ"ז אין לפסול מקוה שמימיו יוצאים לחוץ. משמע ג"כ כנ"ל. אך אפשר משום דהדין שכתב רי"ו שם תחלה הוא בנסדק הכותל או ניקב וס"ל דזה אינו נק' זוחל כלל אף לפר"ש לכן לא שייך לפסול אף אם הוא בענין שלא ישארו מ"ס כיון שזה אינו ענין לזוחלין אף לפר"ש. ואח"כ בנפרץ על שפתו שם ביאר מחלוקת הנמשך מפירוש ר"ש והרא"ש דלפי' ר"ש נק' כה"ג דוקא בשם זוחלין והיינו ג"כ כשלא ישארו מ"ס. ולפי מה שהקשו על פר"ש גם כה"ג אין זה ענין לזוחלין. וזהו שחלקן רי"ו לשני דינים. הא' בנסדק או ניקב דגם לפר"ש אינו ענין לזוחלין. הב' בנפרץ על שפתו שבזה לפר"ש חשוב זוחלין. ותמיהני שהרב"י לא העיר מאומה מזה על הטור. וראיתי להגר"א סי' ר"א ס"נ ס"ק צ"א שכתב ס"ל להטור דמ"מ מסברא כו'. ואין טעם לסברא זו דכיון דאין זה זחילה מה איכפת לן שאח"כ לא ישארו בו מ"ס ומ"ש מהא דגל שנתלש כדבעינן למימר לקמן אי"ה. שהרי אח"כ לא ישארו בו מ"ס. גם לא עיין הגר"א ברמזים שבפרק תינוקת דמשמע להיפוך כנ"ל. אלא א"כ נאמר כמש"ל דלמעשה חושש הרא"ש לפי' ר"ש אך היינו כשלא ישארו בו מ"ס. שכן העיקר לפר"ש ג"כ:

קיצור. שכמ"כ נראה דעת רי"ו נכ"ו ח"ה אלא רק הטור כ' דאם לא ישארו מ"ס פסול גם להרא"ש. ואין לזה טעם רק משום דלמעשה חושש הרא"ש לפר"ש:

ב ונלע"ד ראיה לשטת הרא"ש ממשנה גל שנתלש ובו ארבעים סאה כו' וכ' הר"ש וקמ"ל דלא גזרינן אטו חרדלית של גשמים והוא מהש"ס פ"ב דחולין דל"א ע"ב ובחגיגה פ"ב די"ט ע"א. ויש להקשות ב' קושיות. הא' דהא ה"ל זוחלין דאף דפי' הש"ס דמיירי שהגיע הגל לארץ והיינו מש"ש מטבילין בראשין. מ"מ כיון שנפל על ארץ מישור א"כ מי יעכב המים שלא יהיו מתפשטין ונמשכין וא"כ ה"ל זחילה יותר הרבה ממקוה שנפרץ על שפתו דלעיל לפר"ש. וכ"כ מהרי"ק שרש קט"ו על הא דגל שנתלש וז"ל וכן אין לך זחילה גדולה מזו. שאין כאן אשבורן כלל. וכ"כ בטוי"ד וכל הימים יש להן דין מעיין לטהר בזחילה הלכך גל שנתלש כו' עכ"ל. ור"ל דמה"ט מטהר הגל אף שהוא זוחל כיון שבא מהים והימים יש להם דין מעיין. ודבריו אלה הם מדברי הרא"ש בפב"ת דנדה סס"י י"ג שכתב הך סתמא כרבי יוסי דגל שנתלש משמע אף מן הים אלמא מטהר בזוחלין עכ"ל. ומלבד שהרב"י הקשה על פירוש זה דא"כ כשמקשה הש"ס פ"ב דחולין שם וכ"ת מאי למימרא לישני דאשמעינן דהלכתא כרבי יוסי. עוד זאת קשה דהא יש כאן קושיא עצומה דאף אם הים מטהר בזוחלין. הרי גל זה נתלש מהים וא"כ כבר נפרד ונפסק מהים. וא"כ שוב אינו מטהר בזוחלין כההיא דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקו במשנה רפ"ה דמקואות ופר"ש והפסיקו שאין מי הבריכה מחוברין למעיין. הרי הוא כמקוה ואינו מטהר בכל שהוא עד שיהיו שם ארבעים סאה. ועיין בש"ע סעיף יו"ד ובש"ך שם סק"ל בשם הפרישה דמיירי בבריכה ריקנית. וכ"נ דאל"כ מדוע צריך לומר המשנה חזר והמשיכו פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מהם מי חטאת עד שידע שיצאו הראשונים. דמשמע שזהו דוקא כשהפסיקו וחזר והמשיכו הלא אפילו לא הפסיקו כלל פסול לזבים כו' מאחר שהבריכה היתה מליאה ממי גשמים כו'. א"ו מיירי בבריכה ריקנית ומש"ה מתחלה ה"ל כמים חיים לכל דבר. רק אחר שהפסיקו דה"ל כמקוה אע"פ שחזר והמשיכו ומטהר בכל שהוא עכ"ז פסול לזבים כו'. וכ"נ מפי' הרע"ו פסול לזבים דכבר פסק חיותן. ור"ל ע"י שהפסיקו. והוא מדברי הר"ש. וכ"כ מהרי"ק שרש קנ"ו בשם הראב"ד בספר בעה"נ דמיירי בבריכה ריקנית ואפ"ה קאמר דאם הפסיקו הרי הוא כמקוה והב"י נדחק לפרש מ"ש במשנה פסולים לזבים עדיין הם פסולים כו' הובא בתוי"ט. וא"כ לפ"ז יקשה מאד מ"ש גל שנתלש דמטהר בזוחלין. ומ"ש מעיין כו' שהפסיקו דדינו כמקוה לגמרי. כלפי לייא דים לפ"ד ר' מאיר בלא"ה דינו כמקוה. א"כ גם לר' יוסי עכ"פ כשנתלש מהים יהי' כמקוה במכש"כ וק"ו ממעיין שהפסיקו כנ"ל. ומה שתירץ מהרי"ק שרש קט"ו דהיינו דוקא היכא שנחו המים במקוה כו' אבל היכא דאכתי לא נייחי כו' במחכ"ת אין בדבריו טעם וריח. דהכל תלוי במה שנפרדו ונתלשו מהים. ועוד דהא מיירי דהגל כבר הגיע לארץ א"כ הא נח. ועוד תמוה לדבריו דהא פשוט בתכלית הפשיטות בכל המשניות דמקואות. דזה שהמעיין מטהר בכל שהוא הוא בנקל יותר ממה שיטהר בזוחלין. ויש שדינו כמעיין לטהר בכל שהוא ומ"מ צריך אשבורן. כמבואר במשנה פ"ק דמקואות משנה ז' ובפ"ה משנה ג'. אבל להפך שיהי' מטהר בזוחלין וצריך מ' סאה לא מצינו בשום אופן וא"כ גבי גל שנתלש איך נהפך הענין לפ"ד מהרי"ק שיהי' מטהר בזוחלין ואעפ"כ צריך מ' סאה דוקא. כמבואר במשנה גל שנתלש ובו ארבעים סאה. ומ"ש בתוי"ט דהיינו לדעת האומרים דגם במעיין לטבילת אדם צריך ארבעים סאה הוא אינו נכון כלל דהא הכא תנן על האדם ועל הכלים. הרי דמיירי גם בנפל על הכלים. ובכלים לכ"ע א"צ מ' סאה. ועוד דא"כ הרי רוב הפוסקים הרמב"ם והראב"ד והרשב"א והר"ן הובאו ב"י רס"י ר"א דגם לאדם א"צ ארבעים סאה. א"כ הם מוכרחים לפרש דגל שנתלש דצריך ארבעים סאה דוקא אין דינו כמעיין משום דנפסק מהים וא"כ איך מטהר בזוחלין. שזהו חמור ממ' סאה כנ"ל ובש"ך ס"ק כ' תירץ דהכא גם לכלים צריך ארבעים סאה כיון שנתלש ואעפ"כ מטהר בזוחלין. וכבר כתבתי הנלע"ד שהיא סברא הפוכה דקיי"ל דלטהר בכל שהוא במעיין הוא בנקל יותר ממה שיטהר בזוחלין. ועוד אם הכא גבי גל הטעם כמ"ש מהרי"ק דמשום דלא נח אע"פ שנפסק ממקורו ע"כ מטהר בזוחלין וכן להש"ך שדחה טעם מהרי"ק בס"ק למ"ד ופי' טעם אחר א"כ כשמקשה הש"ס בחולין ל"א וכ"ת מאי למימרא דהיינו שאין בזה שום חידוש כו'. הרי יש כאן רבותא עצומה דאע"ג דנפסק מהים עכ"ז מטהר בזוחלין והוא חידוש רב ועצום שמלבד דהלכה כר' יוסי נגד ר"מ עוד זאת שאפילו נתלש כו' משא"כ במעיין שהפסיקו כו'. ועוד זאת שאע"פ שאין דינו כמעיין וצריך מ' סאה עכ"ז מטהר בזוחלין שזהו סברא הפוכה לגמרי. ונגד משניות דפ"ק דמקואות הנ"ל דפ"ק מ"ז ופ"ה מ"ג. ואין לך חידוש גדול מזה. והרי מהש"ס בחולין ובחגיגה שם מבואר בהדיא שאין במשנה גל שנתלש שום חידוש רק או דלאדם א"צ כוונה או דלא גזרינן אטו חרדלית של גשמים. ואלו לדברי מהרי"ק והש"ך יש כאן חידוש גמור בעצם הדין דמטהר בזוחלין. ומה גם שאעפ"כ צריך מ' סאה מה שבאמת לא יודו כלל כל הפוסקים לדין זה שהגל שנתלש מהים יטהר בזוחלין:

קיצור. במשנה גל שנתלש יש ב' קושיות. א' איך מטהר בזוחלין. ב' א"כ אמאי צריך מ' סאה גם לכלים וגם מ"ש ממעיין שהפסיקו רפ"ה. ומיירי בבריכה ריקנית. גם א"כ מאי קאמר הש"ס וכ"ת מאי למימרא. הרי יש כאן חידוש גדול:

ג א"ו נראה כמ"ש התו"ח במשנה גל שנתלש. וז"ל דהגל אין דינו כמעין כיון דנתלש מהים לכך צריך ארבעים סאה. ולא נקרא זוחלין כיון דמחוברין ביחד חיבור גמור מה לי שהם באשבורן בקרקע כו' עכ"ל. וכדבריו מבואר בהדיא בהרמב"ם גבי גל שנתלש דלא חשוב ליה כלל זוחלין היינו בהרמב"ם ספ"ט אין מטבילין בגל כשהוא באויר כו' לפי שאין מטבילין בזוחלין ק"ו באויר כו'. משמע כשהגיע הגל לארץ ונפל על האדם דהוי טבילה ע"כ שאינו זוחלין. והכ"מ הקשה עליו דהא הים מטהר בזוחלין. ולק"מ דנתלש שאני. ומ"ש הכ"מ דמ"ש הרמב"ם היו שני ראשי הגל נוגעים בארץ מטבילין בו. משמע בהדיא דהגל מטהר בזוחלין. א"כ לדבריו הרמב"ם סותר א"ע תכ"ד. דהא יליף ק"ו דאויר מזוחלין. ואם הגל מטהר בזוחלין י"ל דיו כו'. ועוד דמשמע מדבריו ודאי דהגל אינו חשוב זוחלין כנ"ל. וכ"מ בתוספות דחגיגה י"ט א' שכתבו אי לא מוקמינן לה כר' מאיר משמע דיש סברא להעמידה גם כר' מאיר ולדידיה הים עצמו אינו מטהר בזוחלין. כ"ש הגל שנתלש. א"כ עכצ"ל דהגל אין לו דין זוחלין. ומיהו זה משמע בהתוספות דס"ל דלר' יוסי גם גל שנתלש מטהר בזוחלין. אכן בתוספתא דמקואות פ"ד מבואר בהדיא דדין זה שייך במים שאינן מעיין כלל וז"ל היו ארבעים סאה ר"ל בגג הבית ונפחתה ובאו לתוך הבית כשרין ואין מטבילין בהן שאין מטבילין באויר היה ראשו אחד מגיע לארץ מטבילין בו ואין מטבילין באויר עכ"ל. והמים שבגג הם ודאי ממי גשמים כמש"ש גג כו' מימי גשמים כו'. ואפ"ה מטבילין בהם כשראשו אחד נוגע בארץ. אלמא דאינו חשוב זוחלין. עו"ש גל הנתלש מן הים ומן הנהר אין מטבילין בו שאין מטבילין באויר. היו שני ראשין נוגעות בארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכופא עכ"ל. ופי' כופא היינו מ"ש בגמרא ואין מטבילין בכיפין. עכ"פ הרי נהר אין מטהר בזוחלין לפ"ד רוב הפוסקים ואיך תני סתם ומן הנהר. א"ו דהגל אינו זוחלין כמ"ש התו"ח וכנ"ל מהרמב"ם. ועוד ק' דאם איתא דהגל חשוב זוחלין ומטהר משום דהים דינו כמעיין ואפילו נתלש. א"כ למה צ"ל לגזור אטו חרדלית של גשמים דהוי נמי קטפרס לימא לגזור אטו גל שנתלש מנהר שאינו מטהר בזוחלין וכה"ג. ובחידושי הרשב"א בחולין שם כ' וגל זה מטהר בזוחלין כמ"ד שכל הימים מטהרים בזוחלין. ואפ"ל דמיירי שהגל ראשו אחד מחובר בים וכ"מ בערוך ערך כף (האחד עשר) אך א"כ למה צריך מ' סאה. ושוב ראיתי שבתה"א בית ז' שער ז' הביא בשם ר"ת ראיה דלאדם בעינן ארבעים סאה גם במעיין ממשנה זו דגל שנתלש דבעינן ארבעים סאה אע"פ שהוא כמעיין מדמטהר בזוחלין שהרי הגל כזוחלין כו' וכ"כ בש"ג שסביב המרדכי פרק במה טומנין. ובאמת יש להפליא על ראיה זו דהא תנן על האדם או על הכלים ולכלים לכ"ע לא בעינן ארבעים סאה. והכא משמע ודאי דגם לכלים לא מהני בגל שנתלש פחות ממ"ס מדסמך לו כל מקום שיש בו מ' סאה טובלין ומטבילין. ודברי הש"ך ס"ק כ' ומ"ש לתרץ זה הם תמוהים. הא' שלא ראה דברי ר"ת בהרשב"א וש"ג שמביא ממשנה זו ראיה דצריך מ"ס אף במעיין ולדברי הש"ך אין שום ראיה דהא אף לכלים בעינן מ"ס. הב' שלא השגיח בעיקר ושורש דזוחלין חמור מפחות ממ"ס ואם מטהר בזוחלין כ"ש דא"צ מ"ס לכלים עכ"פ ודו"ק. אך עכ"פ הרמב"ם והראב"ד וסיעתם רבינו שמחה והא"ז והרא"ה בבד"ה דס"ל דבמעיין א"צ מ"ס גם לאדם. א"כ מדתנן גבי גל ובו מ' סאה עכצ"ל דאין דינו כמעיין דהיינו לפי שנתלש ונפרד מן הים. וא"כ כ"ש דאינו מטהר בזוחלין. וא"כ לדבריהם ע"כ צ"ל דגל זה אינו חשוב זוחלין וכנ"ל ומשמע בתשו' הר"ן סי' ס"ו דס"ל שמשורש ההלכה העיקר כדעת הרמב"ם והראב"ד וסיעתם וכ"מ בתשו' מהרי"ט חי"ד סי' י"ח:

קיצור. א"ו נראה דגל זה אין דינו כזוחלין כמ"ש התו"ח וכ"מ בהרמב"ם ספ"ט. דלא כהכ"מ וב"י שנדחק מאד בהרמב"ם. וכ"מ בהדיא מהתוספתא פ"ד דמקואות. גם מוכרח הוא לדברי הפוסקים דבמעיין א"צ מ"ס גם לאדם:

ד ומעתה מאחר שעכ"פ לפ"ד הרבה פוסקים והתוספתא על כולם. גל זה אינו חשוב כזוחלין. אף שנפל בקרקע מישור כמו בקרקע הבית כנ"ל בשם התוספתא וצ"ל הטעם כמ"ש הרא"ש שלא בא למעט אלא דומיא דמעיין שכולו זוחל והולך. משא"כ הגל כשהגיע לקרקע ברגע זו שנפל על האדם ועל הכלים אין כולו זוחל והולך לו. כ"א אח"כ יתפשטו מימיו ויזחלו. כיון שאין להם מונע ומעכב. אבל בשעה שנפל על האדם חשוב אשבורן ולא זוחל. והנה ודאי דגם ברגע זו שנפל על האדם ודאי מקצת המים זוחלין בהארץ אלא שאין כולו ולא רובו זוחל. ע"כ לא נק' זוחלין רק אשבורן. כיון שרק קצת ממנו זוחל והשאר רובו ככולו נח ברגע זו. א"כ לפ"ז כ"ש בדין מקוה שנפרץ א' מכותליו שאין דינו כזוחל וכדברי הרא"ש שחלק על פירושו של הר"ש במשנה דנוטפין שעשאן זוחלין. וכ"מ קצת ראיה להרא"ש מהתוספתא פ"ד הנ"ל מזחילין על גבי המת דברי ר' יהודה ופי' מזחילין ע"כ צ"ל שממשיכים המים שיזחלו כענין זוחלין שקלחן בעלה אגוז במשנה פ"ז דעדיות. וא"כ ריה"ו אזיל לשיטתיה במשנה נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל כו'. א"כ פירוש שעשאן זוחלין היינו דומיא דמזחילין ע"ג המת דהפי' שממשיך זחילתן אף ע"י דבר טמא. ולא כפי' ר"ש שסתם זחילתן ועיין בפרש"י פ"ו דשבת דס"ה ע"ב ד"ה וסבר שמא. ומהו אשבורן דקוו וקיימי לאפוקי שאם הטביל בו כלים דרך זחילתו כשהן נמשכים ויורדים למקוה עכ"ל. ונמצא נוטפין הנמשכין ויורדים למקוה נק' דרך זחילתן וזהו ענין נוטפין שעשאן זוחלין שהזחילן שיהיו נמשכין ויורדין למקוה והיינו כפירוש הרא"ש:

קיצור. לדברי הפוסקים דגל שנתלש והגיע לארץ אינו נקרא זוחלין. א"כ גם מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין אינו נקרא זוחלין:

והנה נזכר לעיל אות א' בשם רי"ו ונסדק כו' או ניקב אפילו נקב גדול. אינו חשוב זוחלין. משמע אף לפר"ש הדין כנ"ל שם. ובהג"א בשבת ס"פ במה אשה בסי' י"ז ואם המים נכנסים מצד זה לאשבורן ומצד זה יוצאים ממנו ע"י שהוא מלא וצף למעלה. או עשוי בו נקב לצאת מצד אחר זה חושב ר"י דרך זחילה עכ"ל. והנה עמ"ש ע"י שהוא מלא וצף כו' חושב זחילה ע"ז קשה טובא מה שהקשה הרא"ש ממשנה ג' פ"ג דמקואות שאע"פ שהאמה נכנסת לו ויוצאה הימנו אם לא נשתייר מהמים הפסולים ג' לוגין כשר ובש"ע סעיף כ' מבואר דלא נק' עכ"פ זוחלין. דשם א"א לומר דמיירי שהאמה הוא מעיין כמ"ש הרא"ש ונוסף ע"ז דא"כ למה צריך שלא נשתיירו ג' לוגין עכ"פ לכ"ע סגי כשירבו מי המעיין על השאובין כו'. גם הגר"א כ' שאין להשיב על ראיה זו. וממשנה ספ"ו המטהרת שבמרחץ משמע לכאורה דע"י נקב גדול אינו חשוב זוחלין דהא אם יש בעליונה מ' סאה מים כשרים משמע דכשרה אע"פ שיש בה נקב גדול כו' ע"ש בהר"ש. ויש לדחות דאינו נפסל משום שאובין אבל לעולם בעינן שיסתמו הנקב ודוחק. ובתשב"ץ ח"א סי' י"ז כ' וז"ל ומה שכתבת שהמקוה נשחתו כותליו ומים הנקוים בו יורדים בו דרך סדקין ותמיד אתם צריכים להוסיף בו מים כו' ומשום זחילתו אינו נפסל דאע"ג כו' ופי' רבינו שמשון כו' כבר כ' הרשב"א ז"ל שלא נאמר זה אלא בנקב רחב דכיון שזחילתו ניכרת דנין אותו כזוחל ממש וצריך סתימה אבל מקוה שנסדק או ניקב מעט כו' והולך וחסר אין זה נק' זוחל עכ"ל והביא ראיות ע"ז וזהו הדין שנזכר בש"ע סנ"א אלא דבש"ע לא נזכר רק ניקב ולפמ"ש ה"ה בנסדק. כמבואר בהרשב"א שהביא התשב"ץ שממנו מקור ד' השו"ע. גם בתשו' מעיל צדקה סי' ל"ט אף שהחמיר בדין מקוה שזוחל לפסוק כהמחמירים שאפילו ישאר מ' סאה כו' עכ"ז כ' דודאי זחילה בנקב או סדק קטן אינו נק' זחילה כו'. ועוד קסטלין בעינן ניקב בתחתיתה כשפופרת הנוד ולא מצינו שהסתימה מעכב ואינה נק' זוחלין בשביל נקב כזה עכ"ל:

קיצור. רי"ו ס"ל אף ע"י נקב גדול לא נק' זוחלין אף לר"ש. ובהג"א דע"י נקב נק' זחילה. והרשב"א ס"ל דנקב רחב נק' זוחל אבל נקב מעט אינו זוחל וה"ה נסדק ובמע"צ כ' ע"י נקב כשפופרת הנוד ג"כ אינו נק' זוחל:

ה והנה המרדכי בשבועות סי' תשמ"ה הביאו הב"י הטובל במקוה אפילו יש בו אלף סאין יזהר שלא יצאו המים מהמקוה בשעת טבילה דאל"כ ה"ל זוחלין כו'. והרא"ש כ' דאף לפר"ש מיירי שלא ישאר במקוה מ"ס אם לא יסתום הזחילה כו'. ומשמע אף שטובל בהעליונים הזוחלים כמ"ש הרא"ש בהדיא השתא מיהא הוא טובל במים העליונים שהם זוחלים. וע"ז מסיק דמיירי שלא ישאר במקוה מ"ס אבל אם ישאר כו' כיון דעיקר המקוה אינו זוחל יעו"ש הובא ב"י. וא"כ מדמה זה לשאובין דאינן פוסלים מקוה שלם. ה"נ העליונים הזוחלים אינן פוסלים עיקר המקוה שאינו זוחל וא"כ גם העליונים טהורים דמחוברים לעיקר המקוה שאינו זוחל. וקשה ע"ז ממ"ש בתה"ד סי' רנ"ד ושמעתי מקשים מ"ש נוטפים דפסלי זוחלין ברבייתן כו' ומים שאובין כו' ע"ש התירוץ. וא"כ אם נוטפין ברבויין פסלי המעיין ממש דלא יטהר בזוחלין. כמ"כ נימא הכא נוטפין שבעליונות המקוה שהן זוחלין נהי דלא פסלי עיקר המקוה שאינו זוחל כ"כ מ"מ הן עצמן פסולים והטובל בהם לא עלתה לו טבילה. וצ"ל כיון שהרא"ש הכריח בראיות דמקוה שיש בו מ"ס אינו נפסל אף שזוחל מלמעלה כמו בפ"ג משנה ג' בור שהוא כו' והאמה נכנסת לו כו' ושכן משמע בתוספתא דאם יש לפניו עוגל מ"ס אע"פ שחרדלית של גשמים עוברת כו'. א"כ עכצ"ל דאין נפסל ע"י הזוחלין העליונים. ואף הם כשרים. ואפ"ל הטעם עפמ"ש בתה"ד שם ולהנך גאונים דס"ל רובא שאוב כשר כו' דפסול נוטפין דאורייתא כו'. א"כ לפ"ז אפ"ל דזוחלין אלו אינן דאורייתא כיון דלא דמי כלל לזחילה דמעיין כמ"ש הרא"ש ורק מדרבנן חשוב זוחלין ע"כ כשיש במקוה מ"ס שאינן זוחלין מכשר הר"ש ג"כ. וכן משמע קצת ממ"ש הרשב"א לחלק בין נקב גדול שזחילתו ניכרת ובין נקב קטן וסדק. ואם מדאוריי' חשוב זחילה בנקב גדול א"כ מי הגיד לנו השיעור דבנקב קטן וסדק אינו חשוב זחילה. דבדאורייתא אין מבואר השיעור. וכ"ש לפמ"ש המ"צ דנקב כשפופ"ה אינו נק' זוחלין אף שחשוב חיבור מדאורייתא לענין עירוב מקואות. אבל אם נאמר דמדרבנן הוא א"ש דבנקב גדול שזחילתו ניכרת אסרו ולא בנקב קטן או סדק. וכ"מ מדברי רש"י פ"ו דשבת דס"ה ע"ב המובא לעיל אות ג' ומהו אשבורן דקוו וקיימי לאפוקי כו' דרך זחילתו כשהם נמשכים ויורדים למקוה. א"כ דוקא הנמשכין ויורדין הם הנק' זוחלין. משא"כ בנדון דהר"ש אתה רוצה לומר שע"י מיעוט המים הנזחלין חוץ למקוה עי"ז יהיו גם אותן שבמקוה זוחלין. והלא הם לא זחלו ולא ירדו חוץ מהמקוה עדיין. אף שתאמר שהם ניידי תוך המקוה. אין זה ענין לזוחלין ממש. כי מה שנייד תוך המקוה ממקום למקום ל"ד כלל לזוחלין. כ"ש שמעט מזעיר הם דניידי תוך המקוה. כי הם רק הסמוכים להסדק וכה"ג. ואיך עי"ז יחשב כל מי המקוה זוחלין. ע"כ נראה שזהו טעמו של הרא"ש דס"ל שאין זה זוחלין גמורין מדאורייתא ע"כ אם ישארו מ"ס אף אחר שיזחלו ס"ל דכשר גם לפי' ר"ש. וז"ל התשב"ץ ח"א סי' י"ז וי"מ דנוטפין שעשאן זוחלין לא נפסלו אלא כשלא ישאר במקוה מ' סאה אחר שפסק זחילתו. כגון שהסדק או הנקב הוא למטה. אבל אם הנקב הוא למעלה וכשתפסק זחילתו ישארו במקוה ארבעים סאה אינו נפסל בכך אף ע"פ שיש צורך ברבוי המים להתפיחן כדי שיהא הגוף מתכסה בהם דכיון שאין צורך בהם להכשיר מקוה אינו נפסל ע"י זחילה אפילו בנקב גדול שזחילתו ניכרת וכל אלו הדברים לא נאמרו אלא לפר"ש ז"ל כו' אבל הרא"ש ז"ל כו' עכ"ל הובא לשונו לעיל אות א':

קיצור. מ"ש המרדכי ומ"ש הרא"ש. קושיא על הרא"ש ממ"ש בתה"ד סי' רנ"ד. וצ"ל דהרא"ש ס"ל דענין זוחלין אלו אינן רק מדרבנן. ואפשר שכ"מ קצת מדברי רש"י ומדברי הרשב"א:

ו והנה הרב"י בש"ע סעיף נ' פסק אם ישארו כו' וגם הרמ"א לא כ' רק לחוש לכתחלה לסתום הסדק. והב"ח סנ"ד כ' דלענין מעשה נקטינן כהמרדכי. וטעמו כיון שננערו להיות זוחלין כו' וע' בגמרא פא"ט גבי נפולה דנ"א קי"ל ננערה לעמוד לא הוי כאילו עמדה. ובמשנה ספ"ז דמקואות מחט כו' כיון שעבר עליה הגל טהורה. והרי גל זה נתעורר מהמקוה וה"ל כזוחלין אעפ"כ מטהר כיון שהזחילה הכל תוך גומת המקוה ולא חוץ מהמקוה. והגם שהרא"ש בפרק תינוקת סי' כ"ד כ' ובלבד שלא יתלש הגל כו' ארבעים סאה כו' מחובר כו'. הרי בנ"ד נמי מחוברים הננערים במקוה לאותן שישארו מ"ס אחר הזחילה. ועוד שהרא"ש לא כ"כ רק דאל"כ הי' צריך מ"ס בהגל. אבל לא מטעם זוחלין. וה"ט כיון שהזחילה רק תוך גומת המקוה והב"ח סס"י ר"א סעיף ס"ו כ' דאם נעקר אינו מטהר בזוחלין. וזה לא נזכר כלל בהרא"ש. גם דבריו הם נגד ד' הריב"ש סי' רצ"ב הובאו ב"י ובש"ך סעיף יו"ד סס"ק למ"ד דאין נקראים זוחלין כו' הם שבים כו' ע"ש. והיינו אף שיצאו חוץ לגומת המקוה יעו"ש. וכ"ש הכא דהם ננערו רק תוך גומת המקוה שהיא האשבורן. ממקום למקום י"ל דלא נק' זוחלין כלל. כל זמן שלא יצאו ע"י הסדק. גם בחידושי אנשי שם בשבועות שם כ' על דברי המרדכי וז"ל כבר הביא האשרי דעה זו והיא בנויה על פירוש רבינו שמשון שפי' כן אותה משנה דנוטפין שעשאן זוחלין. ופי' הוא בראיות ברורות שאין הדבר כן ע"ש. גם לקמן בהגהות הביא משנה דספ"ה דמקואות ומודים שגודר כלים וטובל בהן כו' ושערי דורא כו' וצ"ע להעמיד הפסק שכתוב בפנים עכ"ל. וע"ש בהגמ"ר דשבועות דסתר פסק המרדכי לענין שאין מעכבין הזחילה בדבר המקבל טומאה. ושם הגה שגם ראבי"ה סתר פסק זה. א"כ הגם דאפ"ל דלא קאי רק על הא דאין מעמידין הזחילה בדבר המקבל טומאה. מ"מ כיון הגמ"ר וראבי"ה סתרו פסק זה. א"כ גם במה שנחלקו המרדכי והרא"ש בענין אם ישארו מ' סאה י"ל להקל כהרא"ש. כיון דהמרדכי מחמיר טובא בענין זה נגד הרא"ש וראבי"ה ודעמייהו. ולכן נ' עיקר כפסק הש"ע. ולא כהב"ח:

קיצור. מ"ש הב"ח כיון שננערו. י"ל שהזחילה בגומת המקוה אינו כלום. וקצת ראיה ממשנה ספ"ז. בחידושי אנשי שם ג"כ נ' דלא כהמרדכי ע"כ פסק הש"ע עיקר:

ז ונשוב לנדון השאילה וז"ל על דבר המקואות אשר נעשו בעירנו שתים סמוכות זו לזו ומחיצה מפסקת ביניהם וכאשר מחמין האחת במים חמין אזי יזחלו המים אל השניה דרך הסדקים שבכותל שהם למטה מארבעים סאה. וזאת נראה בחוש שזחילת המים אינם מעט מעט כי כשמטילים יורה גדולה מים חמים בהאחת. ובערך ג' או ד' שעות נעשו שניהם שוים בגובה. והוריתי שלא לטבול בה בשעה שהיא זוחלת. ועתה נתעוררו בני עירי. שאין רוב הצבור יכולים לעמוד בזה עכ"ל. והנה לכאורה בנד"ז לדעת הש"ע ודאי כשר שהרי אחר גמר הזחילה ישאר בהמקוה יותר ויותר מארבעים סאה. אך י"ל כיון לדברי רו"מ הזחילה גם למטה ממ' סאה. א"כ כעת הזחילה בכל גובה המקוה. ושמא לא הכשיר בש"ע אלא כשיש מ"ס במקוה שאין זוחלין כלל וכגון שהנקב הוא למעלה ממ' סאה כמש"ל אות ה' בשם התשב"ץ ח"א סי' י"ז. אבל בנד"ז שהסדקים הם ג"כ למטה ממ' סאה. א"כ לא נשארו מ' סאה שלא ננערו כלל ואף שעכ"ז הרי אחר גמר הזחילה ישאר יותר ממ"ס כנ"ל. שמא מ"מ לא הכשיר הרב"י כ"א כשיש מ' סאה שלא ננערו כלל ונחין לגמרי. אך באמת זה אינו דהזחילה מה שניידי בהמקוה גופא ממקום למקום אינו חשוב זחילה כלל. ועכ"פ אותן שאין סופן לצאת מהמקוה כלל. ודאי ברור שלא חשוב זחילה מה שזוחלין ממקום למקום כדמוכח מהמשנה ספ"ז דמקואות מחט כו' כיון שעבר עליה הגל כו' כנ"ל. וא"כ כיון בנד"ז אחר גמר כל הזחילה שמהמקוה זו שהטילו בה היורה חמין לשנייה. ישארו בה יותר הרבה ממ"ס. א"כ מים אלו שישארו לא היו חשיבי זוחלין מעולם אף את"ל שהיו ג"כ ננערים לזחול בעת הטלת היורה. כיון דסוף סוף ישארו תוך המקוה. א"כ גם בעת הזחילה לא היו מים אלו חשובים זוחלים. כיון שבהכרח א"א למים שיעור זה לזחול מהמקוה א"כ לא נשאר מים שעליהם שם זוחלין. רק ערך חצי היורה שהטילו. שהרי קודם שהטילו היורה חמין היו שני המקואות שוים בגובה. רק מחמת היורה חמין התחילו מעט מהמים לזחול דרך הסדקים ויזחלו עד שיהיו המקואות שוין בגובה והיינו ע"י שישאר כשיעור חצי יורה בזו וכחצי יורה בזו. וא"כ שיעור מים חצי יורה לבד הם נחשבים זוחלים לפ"ד פי' הר"ש. והרי א"כ נשאר במקוה יותר ממ"ס שאינן זוחלים היינו שיעור מ' סאה שהיו במקוה קודם הטלת החמים. וחצי היורה. וא"כ זהו כשר לגמרי לפ"ד הש"ע. אך אפילו לדעת הרמ"א שכ' לחוש לכתחלה לדעת המרדכי נ' להקל ולא לחוש כלל. דהכא כיון ששיעור המים החשובים זוחלים הם מועטים הרבה משיעור המים שאינן חשובים זוחלים וכנ"ל ששיעור הזוחלים הם רק חצי היורה לבד. והאינן זוחלים הם כל שיעור המקוה שבתחלה עם חצי היורה מהמים חמים. וקיי"ל דאף בזוחלין גמורים דאורייתא ר"ל מי גשמים שירדו בנהר שהם חשיבי זוחלין לכל הדעות. ופסולין מדאורייתא במי גשמים שאין מטהרין כ"א באשבורן ולא בזוחלין. עכ"ז אם הזוחלין של המעיין והנהר רבו על הנוטפין מטהרין בזוחלין. ובטלי מי גשמים הפסולים מלטהר בזוחלין נגד מי הנהר ומטהרין כולם בזוחלין. כדאיתא במשנה פ"ה דמקואות משנה ה' וכ' הר"ש ואצטריך לאשמעינן אפילו במקום שאין טבילה בזוחלין אא"כ נוטפין משלימין להם דאלת"ה מאי קמ"ל כו' עכ"ל. וכמ"ש בש"ע רס"י ר"א סעיף ב'.וא"כ כמ"כ וכ"ש בנד"ז החצי יורה החשובים זוחלין לפר"ש הם בטילים ברוב היינו מה שיש בהמקוה מים שאינם זוחלים כלל הרבה יותר. ולא דמי למ"ש המרדכי דהתם הזוחלים אינם מעורבים כלל כ"א נראים הם בפני עצמם שהם זוחלין בעליונות המקוה ע"כ ס"ל דאינן מתבטלים דכל דבר העומד בפני עצמו אינו בטל. וכיון שהוא טובל גם בהם כמ"ש הרא"ש בטעם דעה זו השתא מיהא הוא טובל במים העליונים שהם זוחלים כו'. ע"כ ס"ל דחשוב טבילה בזוחלין. משא"כ בנד"ז שלא ניכר זחילתם בפ"ע כ"א דרך הסדקים. והם כמעורבים שפיר מתבטלים ברובא וכבר נת' דהאינן זוחלים הם רוב גדול ועצום. ועש"ך רס"י ר"א ס"ק יו"ד דיש סברא דאפילו במחצה על מחצה סגי. ולבסוף העלה להחמיר דבעינן רוב דוקא. אכן הכא איכא רוב הנראה לעינים. שוב ראיתי במהרי"ק סוף שורש קנ"ו כ' דכיון שהזוחלים מועטים בטלים הם בשאר המים וחשבינן להו כקוו וקיימי ומשום כך מצטרפות להכשר מקוה השאוב ע"ש. א"כ ההיא דהמרדכי צ"ל באופן אחר דס"ל דכל המקוה חשוב כזוחלין. אמנם ראיית מהרי"ק מהמשנה דר' יהודה אינו כלום דשם שאני שזוחל לתוך המקוה כו':

קיצור. בנ"ד שישאר יותר ממ"ס אחר הזחילה כשר להש"ע ס"נ. וא"ל שמא לא הכשיר הש"ע אלא כשהנקב למעלה ממ"ס שנמצא יש מ"ס שלא ננערו כלל. אך אין לחלק כיון דסוף סוף ישארו מ"ס אחר הזחילה א"כ מה שננערו במקוה לאו כלום הוא. ואדרבה אף להמרדכי יש להקל דהמיעוט שיזחלו בטלין ברובא וכדין הנזכר בפ"ה דמקוואות משנה ג':

ח ואין להעיר דין ברירה שלא הובררו המים שאינן זוחלים עד לאחר גמר הזחילה. כשיצאו הזוחלין אז הוברר שהנשארים במקוה אינן זוחלים. אבל מקודם שיצאו כולם שמא כיון דבדאורייתא אין ברירה בתחלה היו כולם חשובים זוחלים. דליתא מכמה טעמים. האחד דהרי כתב הר"ש פ"ז דדמאי במשנה הלוקח יין מבין הכותים והוא מהתוספות פרק כל הגט דכ"ו ע"ב ד"ה ר' יהודה. דהתם בגיטין עומד הדבר להתברר בודאי או יחיה או ימות אבל הכא יכול להיות שלא יבא לידי הפרשה לעולם כו' עד והשתא נמי א"ש דשמואל אדשמואל עכ"ל. והיינו כמש"ש סד"ה דברי ר' מאיר דבפרק מי שאחזו אתקין שמואל כו' אלמא דסבר יש ברירה ובסוף ביצה כו' ע"ש. והיינו משום דאע"ג דשמואל ס"ל אין ברירה מ"מ היכא דעומד הדבר להתברר בודאי ס"ל דיש ברירה. וכ"כ התוספות עוד ביומא פרק הוציאו לו דף נ"ו ע"א ד"ה דברי ר"מ. ועוד יש לתרץ ההוא דשמואל דבגיטין הדבר עומד להתברר שהרי יחיה או ימות כו' ולפי תירוץ שני שתירצנו אליבא דשמואל ניחא דבפרק מי שאחזו עומד להתברר כו'. וכ"כ בתוספות ישנים שם ביומא דנ"ו ע"ב ד"ה רבי יוסי ור' שמעון. וא"כ לפ"ז בנד"ז הרי עומד להתברר בודאי איזה מים יזחלו ויצאו לתוך מקוה השנייה ואיזה ישארו. א"כ בכה"ג יש ברירה דהמים שלא יצאו לא היו נק' זוחלין מעולם. ומיהו בספר ג"פ סי' קכ"ב סק"ה לאחר שהביא סברא זו דהתוספות הנ"ל כ' עוד טעם דבפרק מש"א לפי האמת א"צ לדין ברירה כו'. וא"כ לפ"ז אין הכרח כ"כ היכא דשייך ברירה. שיהיה מהני היכא דעומד להתברר בודאי. מיהו כיון שלא הוצרך לומר כן רק לסברא יחידית אין להחמיר בזה בדבר שהתוספות הסכימו כן בכמה מקומות. ומוכרח הוא לפי פשט הסוגיא דפרק כל הגט שם. וכן פסק מהרש"ל ביש"ש פ"ה דב"ק סי' ל"ב בדיני ברירה פרק ב' סעיף ט"ז י"ז י"ח י"ט כ' ע"ש. הב' דהא בפרק משילין דל"ט ע"ב פליגי רב ענן ורב נחמן בחלקו גדיים כנגד גדיים דס"ל לרב ענן בכה"ג יש ברירה. ואף דר"נ פליג מ"מ הכא ודאי מסתברא שהמים שיצאו לחוץ למקוה השניה הם העומדים לכן משעה ראשונה היינו שהם אותם המים שהיו סמוכים לכותל שבין שתי המקואות שבהן הסדקים כו'. [עי' מפתח] ובכה"ג דיש טעם נכון ומסתבר י"ל דלא פליג רב נחמן. הג' נראה דזה דאמרינן אין ברירה היינו היכא דאם לא הברירה הרי הדבר בחזקת איסור עומד כמו בהלוקח יין מן הכותים דהוי טבל. אלא משום ברירה רוצים להתיר האיסור. או כמו בישראל וגוי שיש להם שדה בשותפות דאיקבע איסורא. משא"כ הכא דע"כ רובו הם אינן זוחלין. רק המיעוט יזחלו. א"כ בכה"ג מחמת אין ברירה אין להוציא הרוב מחזקת היתר מחמת האין ברירה של המיעוט. וע' בהר"ן רפ"ה דנדרים הטעם דהתם קיי"ל דיש ברירה משום דהרוב כבר נתברר רק המיעוט לא הוברר כו'. וז"ל שאין המיעוט המסופק מתחלתו ומתברר לאחר מכאן מעכב את הרוב שהיה ברור מתחלתו עכ"ל. וצ"ע בסוגיא דישראל וגוי שהיו שותפין אם הגוי יש לו הרוב. ולכאורה במשנה פ"ו דתמורה דף ל' ע"א שני שותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורים שעם הכלב מותרים. הרי התם החשש אין ברירה הוא רק מצד המיעוט דהיינו הכלב שהוא רק ערך חלק אחד מני עשרה. וע' ביש"ש שם בדיני ברירה פ"א סי' ט'. מיהו לפמ"ש בגמרא שם מיירי דוקא שהמחיר כלב פתיך בכל העשרה טלאים שכנגדו ע"ש בפרש"י. משמע היכא דלא פתיך כגון שהכלב שוה כמו טלה א' אמרינן ניפוק חדא להדא כלבא ושאר התשעה מותרים. והקשו התוס' דהא אין ברירה. ואפ"ל דהכא שאני כיון שבהכרח רובא מהנך עשרה אינן מחיר כלב רק אחד מהם יש שהוא מחיר כלב. ע"כ בכה"ג סמכינן אברירה. דאין אוסרין הרוב מפני המיעוט שאינו מבורר וכ"פ הרמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח דין י"ז והיש"ש פ"ה דב"ק שם דמ"ז סע"ג השיג עליו. ואין השגתו גדולה דהרמב"ם סמך על הסוגיא במקומה דאומרת כן. וכ"כ רש"י שם בשם הירושלמי. אע"ג דבבכורות דנ"ז ע"א מבואר דתולה בדין יש ברירה. מ"מ בשביל זה אין לדחות הסוגיא דתמורה דהא כה"ג רפ"ה דנדרים קיי"ל דיש ברירה. אעכצ"ל דלא כל הברירות שוין. וס"ל בכה"ג דתמורה ד"ל ע"א בדלא פתיך המחיר כלב בכל העשרה אמרינן נברור חד מינייהו והטעם כנ"ל דבכה"ג דע"כ רובן ככולן אינן מחיר כלב רק א' מעשרה הוא מחיר כלב וא"כ הם בחזקת היתר. ואין הענין דאין ברירה של אחד אוסר את כולן. אא"כ הענין דאין ברירה נוגע על כולן ממש דוגמת הלוקח יין מבין הכותים שהספק דאין ברירה הוא על התרומה וממילא הכל טבל כו'. וה"נ אם מחמת אין ברירה היה מקום לומר דכולן הן מחיר כלב אמרינן אין ברירה. משא"כ הכא דאף את"ל אין ברירה ע"כ רק אחד מהן לבד הוא מחיר כלב ושאר התשעה אינן מחיר כלב אלא דמחמת אין ברירה אינו ידוע מי זה מהעשרה שהוא מחיר כלב. ובכה"ג לא אמרינן אין ברירה. וסמכינן דיש ברירה. וא"כ לפ"ז מדברי הגמרא דתמורה והרמב"ם יהיה ראיה לנדון שלנו להקל. דאין להוציא רוב המקוה מהתירה מחמת חשש האין ברירה של הזוחלין מה שכל הזוחלין הוא מיעוטא דמיעוטא. ועכ"פ בצירוף טעם הב' דהכא מסתברא שהזוחלין הם רק הסמוכים לכותל כו'. וה"ל כמ"ש הג"פ סי' קכ"ב סק"ה וז"ל ועלה בדעתי לתרץ דהרמב"ם לא התיר אלא כשאחד מהן בלבד דמו כדמי כלב או יותר והשאר הם פחותים בכה"ג בלא ברירה שרו דאנן סהדי דזהו מחיר כלב. אבל בשיש שנים או שלשה שוו לדמי כלב לית ליה ברירה עכ"ל. הרי כשיש סברא המראה שאחד מהן הוא מחיר כלב שרי וא"צ כ"כ לברירה וה"נ הסברא גדולה דהזוחלין המועטים הם רק הסמוכים לכותל. וכיון שכן אין על כל המקוה ורובה חשש זוחלין כלל:

קיצור. שאין לחוש דהא לא הובררו האינן זוחלים עד לאחר שזחלו ויצאו הזוחלין וא"כ מקודם שנגמר זחילתן שמא אין ברירה וה"ל על כולם דין זוחלין. דליתא דהרי עומד להתברר בודאי איזה יזחלו ובדבר העומד להתברר בודאי ס"ל להתוספות פ"ג דגיטין כ"ו ב' דאמרינן ברירה אף בדאורייתא. ותו דבלא"ה מתחלה היה ידוע שהזוחלין יהיו רק הסמוכים לכותל. ותו כיון הספק דאין ברירה הוא רק על המיעוט מים. בכה"ג נשאר הרוב בהכשרו וראיה ממשנה וגמרא פ"ו דתמורה ד"ל ע"א:

ט וכ"ז אפי' נחליט דהמים שיוצאים דרך הסדק חשובים זוחלים לפי שטת ר"ש והמרדכי. עכ"ז בנד"ז שישארו לאחר גמר הזחילה יותר ממ"ס יש להכשיר לפ"ד הש"ע. ואפי' לפ"ד הרמ"א כנ"ל. אך מלבד זה י"ל שדרך סדק כזה לא חשוב זוחלין כלל אף לפר"ש. וכמ"ש התשב"ץ ח"א סי' י"ז וז"ל ומה שכתבת שהמקוה נשחתו כותליו ומים הנקוים יורדים בו דרך סדקיו ותמיד אתם צריכים להוסיף בו מים ע"י המשכה כשר הדבר ושפיר דמי ואפילו בלא המשכה כשר כל שנשאר בו מ' סאה ומשום זחילתו אינו נפסל דאע"ג דקי"ל דמקוה אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן כדתניא בתורת כהנים ושנינו במסכת מקואות העיד ר' צדוק על נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו קנה אפי' זב ואפי' זבה יורד וטובל. ופי' ר' שמשון שאם ניקב המקוה ונעשה זוחל צריך שיסתום מקום הנקב כדי שלא יזחלו המים בשעת טבילה כדי שיהיו נקוים ועומדים שלא יצאו ויעשו אשבורן. כבר כתב הרשב"א ז"ל שלא נאמר זה אלא בנקב רחב דכיון שזחילתן ניכרת דנין אותו כזוחל ממש וצריך סתימה אבל מקוה שנסדק או ניקב מעט עד שלא יכיל המים ונוטף מעט מעט והולך וחסר אין זה נקרא זוחל דהא אמרינן פרק חומר בקדש וארעא חלחולי מחלחלא ומטפטפת בכל שעה ונבלעין המים מעט מעט במקומן ואפ"ה כשר. ועוד הביא ראיה הרב ז"ל מדתנן מקוה שנמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות ודוקא חסר הא נמצא בו מ' סאה אע"פ שחסר ממדתו הראשונה טהורות ואם מקוה שמימיו יוצאין דרך סדקיו היה נפסל מפני שהוא זוחל היה לנו לחוש שמא נשבר למטה ונעשה זוחל דהא ספיקא דאורייתא הוא אלא ודאי לא פסלו נוטפין שעשאן זוחלין אלא בזוחל ממש שזחילתו נראית לפי שכל המים שבמקוה נדונין בזוחלין. אבל מפני טפטוף מעט שאינו ניכר לעין לא מקרי זוחל ע"כ דבריו ודברי טעם וראוי לסמוך עליהם הלכה למעשה. וי"מ דנוטפין שעשאן זוחלין לא נפסלו אלא כשלא ישאר במקוה מ' סאה לאחר שפסק זחילתו כגון שהסדק או הנקב היא למטה אבל אם הנקב הוא למעלה וכשתפסק זחילתו ישארו במקוה ארבעים סאה אינו נפסל בכך אעפ"י שיש צורך בריבוי המים להתפיחן כדי שיהי' הגוף מתכסה בהם דכיון שאין צורך בהם להכשיר מקוה אינו נפסל ע"י זחילה אפי' בנקב גדול שזחילתו ניכרת וכל אלו הדברים לא נאמרו אלא לפי ר' שמשון ז"ל שפירש נוטפין ועשאן זוחלין שנקב המקוה ונזחלו מימיו. אבל הרא"ש ז"ל פירשה על דרך אחרת וכן הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה יש לו דרך אחרת בפירושה ולפי הפי' האלו אם היתה ניכרת זחילתו אפי' לא ישאר במקוה מ' סאה כשתפסק זחילתו לא מיפסל בהאי ומדברי כולם למדנו הכשר למקוה שלכם ואינו נפסל מחמת טפטופו ושפיר דמי עכ"ל התשב"ץ. הרי דבריו מבוארים דמקוה שנסדק כו' ונוטף מעט מעט אין זה נקרא זוחל. וכפל הדבר דמקוה שמימיו יוצאים דרך סדקיו אינו נפסל משום זוחל. וכמו בניקב מעט. אלא שהטור פוסל בנסדק ג"כ. ואפשר הטור ס"ל אף בנקב נמי חשוב זוחלין כדעת הג"א בשבת פרק במה אשה בסי' י"ז דע"י נקב נמי חשוב זחילה אבל השו"ע דפוסק סעיף נ"א דע"י נקב אינו חשוב זוחלין וכדעת הרשב"א בשער המים שהביא בב"י. שזהו דלא כדעת הג"א. א"כ היה ראוי לומר דע"י סדק נמי לא חשוב זוחלין כמבואר בתשב"ץ בשם הרשב"א דשוה נסדק לניקב רק בנקב רחב פסל הרשב"א דגרע מנסדק. וכן בדין דנקב גרע מנסדק. שהרי לענין עירוב מקואות ע"י נקב כשפופרת הנוד ה"ל עירוב מקואות. ואלו ע"י סדק לא חשוב עירוב שהרי משנה שלימה שנינו משנה ט' פ"ז דמקוואות כותל שבין שני מקואות שנסדק לשתי מצטרף ולערב אינו מצטרף עד שיהיה במקום אחד כשפו"ה. הרי סדק ארוך אף שאם נצרף כולו יהיה יותר משיעור כשפו"ה. עכ"ז אינו חשוב חיבור כמו נקב כשפו"ה. א"כ כמ"כ לענין זוחלין קיל מנקב כשפו"ה. ודעת התשו' מעיל צדקה סי' ל"ט דע"י נקב כשפו"ה לא חשוב זוחלין. וכ"ש ע"י סדק דקיל מיניה. ומהו שתי ומהו ערב מוכח בגמרא פ"ק דערובין דט"ז ע"ב גבי בערב מאי אמר אביי ת"ש שיעור חבלים וברש"י שם ד"ה ומקיפין בקנים. כדעת הרמב"ם שהביא הב"י והט"ז בי"ד סי' ר"א סעיף נ"ד ס"ק ס"ד. וא"כ בנד"ז מסתמא הסדק ברוחב הכותל ולא באורך מלמעלה למטה. וא"כ י"ל דלא חמור מנקב שבש"ע סעיף נ"א.והנה גם דעת רבינו ירוחם נכ"ו ח"ה דע"י סדק לא חשוב זוחלין כלל. והגם שלענין מעשה אין להקל נגד הש"ע סעיף נ' דפסק דנסדק חשוב זוחלין. מ"מ בנד"ז שישארו ארבעים סאה ויותר לאחר גמר הזחילה. ודאי זהו טעם נוסף להקל על הטעמים המבוארים לעיל:

מה שהשיג הגר"א ס"ק צ"ז על הש"ע סעיף נ"א וכ' דדברי המחבר בש"ע שם תמוהין. דבלא ישארו מ"ס אף בניקב פסול נהפוך הוא דדבריו תמוהין. דכיון שע"י נקב לא חשוב זוחלין כלל מה איכפת לן שאח"כ יטוף מעט מעט עד שלא ישארו בו מ"ס. דכיון שעכשיו יש בו מ' סאה ויותר. והרי הוא מקוה כשר. וזחילה אין כאן מהכ"ת יפסול. וכ"מ מהראי' שהביא הרשב"א מפרק חומר בקדש כמש"ל בשם התשב"ץ שנבלעין המים מעט מעט. א"כ אם במקוה רק מ' סאה מכוונות. הרי אח"כ כשיבלעו המים מעט יחסר ממ"ס. ואפ"ה כל שיש בו עכשיו מ' סאה כשר. כיון דאין זה זחילה. וכ"מ עוד ממ"ש התשב"ץ וי"מ כו' כשלא ישאר כו' וכשתפסק זחילתו ישארו במקוה כו' אפי' בנקב גדול כו' עכ"ל. מובן דבנקב קטן שאין זחילתו ניכרת אפי' לא ישארו מ"ס כו' כל שעכשיו כשטובל יש בו מ"ס כשר. וכ"מ יותר ממש"ש אבל לפי' הרא"ש והרמב"ם כו' אפי' לא ישאר במקוה מ"ס כו' עכ"ל. ומינה דה"ה להר"ש ג"כ בנקב קטן שאין זחילתו ניכרת. וזה ברור:

מ"ש רו"מ שגם כל המים שבמקוה נחשבו זוחלין ע"י מעט היוצאים מלמעלה לא נמצא זה בר"ש ולא בהרא"ש אף להמחמירים. כ"א במרדכי וטור ובשער המים. וע' מהרי"ק ש' קנ"ו בסופו דגם הראב"ד ע"כ לא ס"ל סברא זו שאין תורת זחילה על הנשאר במקוה. וכיון שהרא"ש חולק לגמרי על פר"ש. א"כ עכ"פ אף לפיר"ש אין לתפוס חומרא הנ"ל שהיא ג"כ בלא טעם. דמדוע יחשבו זוחלין כיון שלא יזחלו חוץ מהמקוה. ומה גם שכבר פסק כן הש"ע. ואף שהרמ"א חשש להמרדכי י"ל שלא חשש רק במה דלהרא"ש וש"ע מהני הטבילה אף בהזוחלין. אבל בהכשר המים הבלתי זוחלין כשיוכל לטבול בהם לבדם נ' ודאי לא יחמיר רמ"א כלל. גם חי' א"ש שסביב המרדכי נ' חולק לגמרי על חומרת המרדכי. וכיון שכן בנד"ז ג"כ אין לחשוב זוחלין רק שיעור שיוכלו לצאת מהמקוה. אבל מה שישארו ואי אפשר להם לצאת לא נק' זוחלין במכש"כ ממ"ש הריב"ש סי' רצ"ב דף פ"א סע"ב ולא מיקרי זוחלין כו' והוא ב' משניות. וברירה לא שייך כאן מטעם שכ' וע' רשב"ם ב"ב ק"ו ב' יורשין הן כו'. גם כיון הרב"י מקיל לצרף גם הזוחלין כ"ש כו'. וכיון שכן כאן אף לרמ"א שרי דכתב מהרי"ק סוף קנ"ו דמיעוט זוחלין אפילו מצטרפין כו' ע"ש: