א

סימן קלא

בנדון האשה שיש לה וסת ההפלגות מכ"ה יום לכ"ה יום ומ"מ מעת תחלת הוסת עד טבילתה שוהה ערך י"ז יום. נמצא נשאר מהטבילה עד הוסת הבא רק ערך שבעה ימים. ואף גם באותן השבעה ימים אינה טהורה לגמרי כי ביום הרביעי אחר טבילתה מוצאה בבדיקתה לכלוכית דם געל נוטה לאדמומית. ולפעמים מקדמת למצוא בבדיקתה גם ביום שלישי שאחר טבילתה או אפי' קודם. ועתה שאלו מאת כבודו אם תחוש לפרוש עונה של יום השלישי שאחר טבילתה גם מקודם שתראה מחשש פרישת עונה אף לוסת שאינו [קבוע] כאמור בש"ע סי' קפ"ט ס"ב. ואם ככה יחמירו עליה. נמצא אתה מכלה בהבל גם כל ימיה הטהורים:

והנה אם באנו לצדד להקל שלא לחוש לפרישת עונה בוסת שאינו קבוע משום שמראה הדם אינו דם גמור. לא מצאנו כזאת בפוסקים דכיון שנוטה לאדמומית א"כ הוא טמא עכשיו שאין רואים במראות הדמים. אך אולי הדם שמוצאה אז אחר ג' וד' ימים לטבילתה בא לה ע"י מקרים המתיילדים אז בגופה כמו מפהקת ומעטשת וכה"ג. אזי נראה שלא תחוש קודם עד שלא באו המקרים הנ"ל. שהרי דעת הט"ז בסי' קפ"ט סעיף כ"ה ס"ק ל"ט. שוסת המורכב מימים שוים ומוסתות דגופא דהיינו מפהקת או מעטשת וכה"ג. אינה חוששת גם אם בא היום קודם שבאו המקרים דלא כמשמעות הש"ע שם סעיף כ"ה.ואף שדעת אדמו"ר נ"ע שם ס"ק צ"ז הוא כהש"ע ולא כהט"ז. והוא דעת הרמב"ן בהלכותיו פ"ו ה"ט והי"א והרז"ה והרשב"א בתה"א דקע"ג סע"ב והר"ן בחידושיו פ"ט דנדה דף ס"ג ע"ב. ומ"מ גם דעת הט"ז יש לה שרש בראשונים והוא דעת הראב"ד בספר בעה"נ דף ה' ע"ד שכ' אבל בוסתות דגופה כגון מפהקת ומעטשת וחוששת בפי כריסה וכל אותם השנוים במשנתנו פרק האשה שהיא עושה צרכיה אינה אסורה אלא עם וסתה בלבד בין יש לה יום קבוע לאותן סימנים בין אין לה אבל לפני וסתה מותר ואם בדקה בשעת וסתה ולא ראתה מותרת לאחר הוסת עכ"ל. ובזה מיקל יותר גם מהט"ז. אך בנדון זה נראה דיודו להראב"ד דעד כאן לא פליגי עליה רק בוסת קבוע מימים ומגוף. אבל כשאין הוסת קבוע כנדון שאילתנו י"ל דיודו ליה. וכ"מ בהרז"ה אות ה' ובהרמב"ן והר"ן שם. אמנם אם אין זאת אלא שהיא מוצאה בלא שום פיהוק ועיטוש ושאר וסתות דגופא אזי בטלה קולא הנ"ל ואעפ"כ אם היא מוצאה באותן הימים היינו ביום ג' או ד' שאחר טבילתה. הכל בשעה א'. זהו הנק' קבעה וסת לשעות ולא לימים בש"ע סי' קפ"ט ס"ג. ואינה חוששת אלא לשעתה בלבד. ע"ש בספר חוות דעת ס"ק ג' דבכה"ג אף ר' יהודה מודה לר' יוסי דאתיא קביעותיה דשעה ועקרא ליה ליום שאינו קבוע. אמנם אם גם זאת אינו אלא שאין הכל בשעה א' כי אם ביום ג' שאחר טבילתה מצאה עד"מ בחצי היום. ופעם אחרת מצאה בתחלת היום וכה"ג אזי בטלה צד קולא זו. דכיון שאין השעה קבועה בימים אלו אסורה כל העונה. אך אעפ"כ מפני הדחק הגדול לטהר אשה לבעלה. אפשר שיש לצדד להוראת שעה. ע"י צירוף כמה טעמים להקל. והוא מודעת זאת מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי פרק האשה דס"ג ע"ב שלר' יוסי אינה חוששת רק לשעות ולא כל העונה. ואף דקיי"ל כר' יהודה ואפילו בוסת שאינו קבוע. מ"מ בכה"ג שהדם הוא געל רק שנוטה למראה אדמומית אפשר שיש לסמוך ע"ד ר' יוסי בוסת שאין קבוע שלא תחוש רק לשעות. ובצירוף שתבדוק א"ע אחר שהגיע השעה ולא ראתה דהרמב"ן מיקל כה"ג בחששא דעונה בינונית דס"ל דסגי בבדיקה כמ"ש אדמו"ר סי' קפ"ט ססק"א בשם רש"י ותוס' והרמב"ן. והעיקר בצירוף מה שאל"כ א"י להטהר כלל כ"א יום או יומים בחודש. וע"כ בכה"ג ההכרח לצדד להקל כו':