ד

והטעם דזכיי' מהני במקום דבעי' שליחות א"ש להאומרים דזכיי' הוא מדין שליחות וכמש"ל ססעי' הקודם. וכ"כ הרא"ש עוד בפ"ק דגיטין סי' י"ג ובפ"ק דקדושין סי' ט"ו כ"ה. ורפ"ב דקדושין. ובתה"ד סי' רל"ז וכ"כ הט"ז בי"ד סי' ש"ה ס"ק י"א. ונ"ל ראי' לדבריהם מהא דאמרי' בב"מ (דע"א ב') לדחות הא דאמר רבינא דהעובד כוכבים אית לי' זכיי' מידי דהוי אקטן כו' ולא היא ישראל אתי לכלל שליחות עובד כוכבים לא אתי לכלל שליחות. וקשה מה ענין אתי לכלל שליחות לזכיי' אם זכיי' אינו מדין שליחות. וע"ק ביותר להאומרים דזכיי' קטן מדאורייתא ולא גריס שם אית לי' זכיי' מדרבנן כו' דלדידהו יהי' הקושיא ביתר שאת איך יתכן שמשום שהקטן אתי לכלל שליחות ע"כ תתן לו התורה מעלה שיהי' לו זכיי' כיון שזכיי' עצמה אינו מדין שליחות. בשלמא להאומרים שהוא מדרבנן יתכן קצת דמש"ה תיקנו לו חכמים זכיי'. אבל בדאורייתא לא שייך לומר שתולה ענין בשאינו ענין לו כלל. ולכן צ"ל דזכיי' הוא ממש משום שליחות ולא קשה האיך נעשה שלוחו שלא מדעתו והכתי' אתם ומה אתם לדעתכם כו' דלא בעי' דעתו אלא בדבר שאינו זכות. אבל בדבר שהוא זכות אנן סהדי דניחא לי' שיהי' שלוחו ושלוחו של אדם כמותו וזוכה לו שלא בפניו מדין שליחות וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דגיטין סי' י"ג ועמ"ש בפ' התקבל סי' כ' ומש"ה גם קטן אית לי' זכיי' אע"פ שאין לו שליחות משום דאתי לכלל שליחות והא דאין לו שליחות בקטנותו היינו משום שאין לו דעת וכתי' מה אתם לדעתכם כו'. וא"כ היינו דוקא בדבר שאינו זכות. אבל בזכות כיון דלא בעינן בזה דעת אפי' בגדול משום דאנן סהדי כו' וחשיב שלוחו שלא מדעתו א"כ גם בקטן כן הוא דהא גריעותא דקטן הוא רק משום שאין לו דעת ולכן כשיגדל ויהי' לו דעת יכול לעשות שליח וא"כ בזכות דלא בעי' דעת זוכה וזוכין לו גם בקטנותו. משא"כ עובד כוכבים דלא אתי לכלל שליחות אע"פ שיש לו דעת וע"כ הוא גזה"כ מדכתי' אתם מה אתם בני ברית כו' וא"כ גם זכיי' לית לי' דהיא נמי משום שליחות היא כנ"ל. ולהאומרים דזכיי' אינו מדין שליחות כמ"ש הר"ן פ"ב דקדושין ב' י"א ומהרי"ט שם. והריטב"א פ"ק דכתובות דף י"א ובשיטה מקובצת בב"מ שם. וכ"ד הש"ך בנקה"כ סי' ש"ה (וקושיא הנ"ל צ"ע להאומרים דזכיי' קטן מדאוריי') י"ל דבאמת לא מהני זכיי' במקום דבעי' שליחות. ונ"ל שזהו דעת הרי"ף שכתב פ"ק דגיטין די"א בענין האומר תן שטר שחרור זה לעבדי אם רצה זה לחזור בו לא יחזור לפי שזכין לאדם שלא בפניו. וז"ל והני מילי לחזרה דלא מצי למיהדר ביה. אבל עבדא לא נפיק ביה לחירות עד דמטא גיטה לידיה כו'. וכ' הרא"ש ע"ז ומילתא דתמיה היא דחזרה והחירות הא בהא תלי'. דטעם החזרה משום דתן כזכי וזכין לאדם שלא בפניו וזכייה מטעם שליחות ושלוחו של אדם כמותו והוי כאלו בא לידו כו'. והרא"ש לטעמי' אזיל דס"ל דזכיי' הוי' מטעם שליחות. אבל הרי"ף י"ל דס"ל דלא הוי מטעם שליחות עד שנאמר שלוחו כמותו וכאילו הגיע לידו דמי. ומ"מ מהני לשלא יוכל לחזור בו כיון דזכין לאדם כו'. ואע"ג דבגט דעבד לא כתי' שליחות מ"מ גמר לה לה מאשה. כדאי' בקדושין (כ"ג ב'). ולר' שמעון בן אלעזר מיבעי' לן התם אבל לרבנן פשיטא להו דמשוי שליח. וי"ל דס"ל להרי"ף דבעי' שליחות דוקא לענין שיעשה בן חורין ושלא יוכל לחזור בו די בזכיי' ומ"מ צ"ע. דהא לר"ש ב"א כיון דאיבעי' לן התם אי מצי משוי שליח. א"כ עכצ"ל דבשטר ע"י אחרים היינו שנעשה בן חורין ממש על ידי זכייתם דהא שליחות יש סברא שאין לו. וא"כ ה"ה לרבנן דהא ל"פ אלא אם ע"י אחרים דוקא וע"י עצמו לא. אבל בהא דע"י אחרים מהני ל"פ וצ"ע. והנה לפ"ד הרי"ף גם במזכה גט לאשתו במקום יבם וקטט' לא איבעי' לן אלא אם יוכל לחזור בו או לא. אבל גיטה ודאי לא הוה עד דמטי גיטה כמ"ש מהרי"ק שרש קמ"א הובא ב"י באה"ע סי' ק"מ. והיינו מטעם הנ"ל בגירושין ושלחה כתי' וזכיי' אינו מדין שליחות ולא מהני רק לשלא יוכל לחזור בו. ולפ"ז י"ל לכאורה דגם בתרומה כיון דכתי' שליחות א"כ לא מהני זכייה לשתהי' תרומה גמורה. וע' תוס' בכורות (די"א ע"א) בענין הפודה פטר חמור של חבירו דפדיונו פדוי מדין זכיי' שכ' דל"ד לתורם משלו כו' דשא"ה דלא כתיב בעלים ובמל"מ פ"ד מה"ת ה"ב תמה ע"ז. ולפמש"ל ניחא די"ל דזכיי' לא מהני במקום דבעי שליחות מיהו ה"מ היכא דכתי' בעלים כמו בתרומה אתם וא"כ כשתורם אחר צ"ל בשליחותו דאל"כ אינו כמותו. אבל בפדיון פט"ח לא כתי' שהבעלים דוקא יפדו עד דנבעי שליחות וסגי בזכיי'. ומ"מ צ"ע דהא כתי' תפדה וצ"ל דמ"מ לא משמע על הבעלים דוקא כאתם. ועמ"ש מזה בתשובה [יו"ד סי' רכ"ב] בדין שנחלקו הט"ז והנקה"כ בי"ד סי' ש"ה ס"י בפדיון בן בכור שמת האב תוך שלשים יום אם יכולים הב"ד לפדותו. ומ"מ הרמב"ם אע"ג דס"ל כהרי"ף מ"מ ס"ל דזכיי' מהני בתרומה. דהא ע"כ להרמב"ם א"א לומר כמש"ל בדעת הרי"ף. כי זה לא יתכן כ"א לפ"ד מהרי"ק שרש קמ"א בהרי"ף דגם באומר זכה בשטר ס"ל נמי להרי"ף דלא נפיק לחירות עד דמטא גיטה לידיה. וכן משמע שהביא הר"ן דברי הרי"ף. אבל הרמב"ם רפ"ו מה' עבדים כ' דבאומר זכה יצא מיד לחירות בקבלתו של זה וס"ל דהרי"ף לא כ"כ רק באומר תן שטר כו' כמ"ש בכ"מ ולח"מ שם. וא"כ עכצ"ל דס"ל דזכיי' מהני גם במקום דבעי שליחות ומזכה גט במקום יבם יוכיח ע' פ"ט מה"ג הכ"א דאילו לא מהני שתתגרש א"כ כשמת הבעל קודם שהגיע לידה אין כאן ספק כלל וכמ"ש בגיטין (י"ג) במשנה באומר תנו שטר זה לעבדי ומת לא יתנו לאח"מ לפי' הרי"ף ע"ש. וכיון שכן י"ל דטעמי' דהרמב"ם פ"ד מה"ת ה"ג בכלך אצל יפות הוא משום זכייה כנ"ל. ואע"פ שגילה דעתו אח"כ ובשעה שתרם לא הי' גילוי דעת ואנן קי"ל כאביי בב"מ שם י"ל דמצוה שאני ואביי נמי מודה בזה למסקנא וכמ"ש הט"ז בי"ד כמש"ל. והחולקים עליו י"ל דס"ל דכיון דקי"ל כאביי לא אמרינן דלמפרע נמי הוה ניחא לי'. ועי"ל דס"ל דלא שייך כאן זכיי' כלל שהרי אינו זוכה לו שום דבר רק אדרבה מזכה תבואה שלו לכהן וקורא שם תרומה עליו ואע"פ שזה ניחא לי' מ"מ לא שייך כ"כ לומר זכין לאדם כו' וזה דוחק דהא להאומרים דזכיי' היא מדין שליחות וה"ט דזכין לאדם שלא מדעתו משום דאנן סהדי דניחא לי' שיהי' שלוחו כמש"ל ב' הרא"ש. א"כ היכא דגילה דעתו דניחא לי' שיהי' שלוחו ה"ז שלוחו ומה בכך שהוא מזכה לכהן כו'. ולכן צ"ל כטעם הראשון ואה"נ דאי גלי דעתיה מעיקרא מהני או י"ל דחיישי' שמא יחזור בו על"ק ולהאומרי' דזכי' אינו משום שליחות אפי' את"ל דזכי' מהני במקום דבעי' שליחות כמש"ל. מ"מ א"ש נמי תירוץ ב' דכאן אינו זוכה אלא מזכה. והנה בכתובות (י"א א') מטבילין אותן משום דזכין לאדם משמע קיום המצוה נק' זכות וכ"מ בתוס' שם סד"ה מטבילין דהפרשת תרומה היה חשוב זכות לולי משום שמא רוצה לפטור בחטה אחת. ומיירי במפריש משל בעל הכרי דאילו מפריש משלו מאי נפ"מ במה שהיה רוצה לפטור כו'. אך בתשו' ש"א ובתשו' בית אפרים חאה"ע סי' מ"ב בקטן שקידש לו אביו אשה כשהמעות הקדושין הם של הקטן לא שייך בזה זכין ואם המצוה והענין עצמו חשוב זכות מה נפ"מ כ"כ מה שהמעות הם של הקטן א"ו ס"ל דלא שייך זכין אלא כשמזכה לו ממון ממש וגבי מטבילין אותו ג"כ עושה אותו בריה חדשה. ושוב ראיתי שכ' שם בענין אחר כשהקטן קידש בעצמו ולא אביו קידשה לו אז לא שייך זכין כו'. ולפמ"ש בדעת הרמב"ם א"ש סידור דבריו בפ"ד מה' תרומות שאחר שהקדים בהלכה ב' דין תורם משלו על של חבירו דהוי תרומה כ' ה"ג דין דכלך א"י לפי שהוא ג"כ מדין זכיי' לדעתו. משא"כ לפ"ד הכ"מ וט"ז שהוא מדין שליחות גמורה א"כ ה"ל להקדים דין זה ואח"כ תורם משלו כו':

קיצור. הטעם דזכיי' מהני במקום דבעי שליחות א"ש להפוסקי' האומרים דזכיי' הוא מדין שליחות. ולכאורה ראיה לדבריהם מגמרא פ"ה דב"מ (ע"א ב'). וכן להאומרים דזכיי' אינה מדין שליחות י"ל דבאמת לא מהני זכייה במקום דבעינן שליחות. ונ' שזה דעת הרי"ף פ"ק דגיטין גבי האומר תן שטר שחרור זה לעבדי שכתב וה"מ לחזרה כו' אבל עבדא כו' ועב"י באה"ע סי' ק"מ בשם מהרי"ק שורש קמ"א. וא"כ לפ"ז י"ל גם בתרומה לא מהני כא"י אם בעינן שליחות ועמש"ל ס"א י"א בתרומה לא בעינן שליחות. והרמב"ם לא ס"ל כהרי"ף. וס"ל זכייה מהני במקום דבעינן שליחות ממש לכן י"ל טעמו דהרמב"ם גבי כא"י משום זכייה והחולקים ע"ז אף דס"ל דזכייה הוא מדין שליחות. י"ל משום דכאן אינו מזכה לו כ"א מזכה את שלו להכהן. ואעפ"כ טעם זה יש לדחות. אך י"ל עוד טעם דעכ"פ למפרע לא נחשב זכייה ושליחות: