(א)

הערות

1. א. ד"ה אדם (שמ"ש בגמרא שם: אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו, שאין הפירוש כדברי רב צדוק גאון שרשאי לשרוף שליש תבואתו).
2. ב. ד"ה יורד (שאין לפרש רשאי לירד לתוך אומנתו).
3. ג. ממ"ש רש"י בקידושין כח, א ד"ה רשע, למעט פרנסתו ולירד לאומנתו. וראה גם יומא עה, א ד"ה יורד.
4. ד. בנימוקיו (שבסוף שו"ת מהר"י ווייל) ד"ה ודין מי שקרא (בשם ר"י).
5. ה. לחבירו שקראו רשע.
6. ו. ד"ה דין ראובן קרא.
7. ז. הקורא לחבירו טמא או שאר חירופים, אלא מוטל עליו לפייס חבירו.
8. ח. וראה לקמן בפנים הט"ז.
9. ט. רמז קצו, כמובא כאן בפנים (כל שכן שאסור להכות מי שקראו רשע).
10. י. ב"ק פ"ג סי' יג.
11. יא. סי' תכא סי"ג, הובאו כאן בפנים.
12. יב. להכות המכה.
13. יג. ולכן אסור להכותו.
14. יד. ראה שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קב. רמ"א אהע"ז סי' קנד ס"ג. אמרי יעקב ביאורים ד"ה אם.