ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תלו(ג)
(ג)
(ג) שום אדם כו'. עיין בט"זכח. ואף שיש לומר דאיסורא לא ניחא ליה דליקניכט, מ"מ לדינא אין לנו לזוז מדבריו ז"ל, ובפרט שיש לקיים דין זה מטעם אחרל, ואין להאריך. ואין להקשות על הט"ז, דאם לא יסגור ויוכל אדם להכניס לשם א"כ ה"ל חצר שאינה משתמרת, ואינה קונה לו אלא א"כ עומד אצלה כדאמרינן בפ"ק דב"מלא, די"ל כיון שאותו אדם מפקירו הוה ליה כדעת אחרת מקנה אותו, ולא בעי חצר משתמרת לדעת הנמוקי יוסף שםלב, והובא בדרכי משה סי' רס"חלג לפסק הלכה. ואף לדעת התוס' שםלד, יש לומר דכאן הוה כמתנה כמ"ש הפרי חדש בסוף סי' תל"ולה ע"ש. ולא העתקתי כן שם בפניםלו, לפי ששם מיירי בנכרי, ובמה נקנית לו המתנה, הלא אין חצר לנכרי כמו שיתבאר בסי' תמ"חלז ע"ש:
הערות
- כח. ס"ק א (שאם יכניסו לשם חמץ מה מועלת בדיקתו דהא ביתו זוכה לו כל חמץ שיהי' שם).
- כט. כדאמרינן ב"מ צו, ב. וראה גם לעיל סי' תלה קו"א ס"ק ב בהג"ה הה'.
- ל. אולי הכוונה, שאם אם לא יזכה ביתו בחמץ, עדיין יהי' חיוב בדיקה משום חשש תקלה שלא יבואו לאכלו, כדלעיל סי' תלא ס"ד וסי' תלה ס"ד.
- לא. יא, א.
- לב. (ח, סע"ב) ד"ה במתנה האיך, בדעת רש"י (שם יב, א ד"ה זרק) וגירסת רב יהודאי גאון. וכ"ה ברא"ש שם פ"א סל"ב.
- לג. ס"ק ב. הובא בסמ"ע שם ס"ק טז. ש"ך שם ס"ק ט. וראה קובץ מבית חיינו ח"ג ע' 26.
- לד. יב, א ד"ה ויצא (דבהפקר ליכא דעת אחרת מקנה).
- לה. שכיון שנכנס העכו"ם בביתו כו' הוה ליה כמי שנתנו לו במתנה (וקיים בזה מצות ביעור חמץ).
- לו. סוף סעיף כא (כשהביא דעת היש אומרים שאין הישראל מחוייב בבדיקה כיון שמצות תשביתו אינה חובת הגוף, לא כתב הטעם האמור בפר"ח שם, דהיינו כיון שהישראל קיים מצות תשביתו במה שנתנו במתנה לנכרי).
- לז. סוף סי"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.
- שולחן ערוך ג מאותו ספר ב"מ צו, ב
- שולחן ערוך (ב) מאותו ספר ב"מ צו, ב
- שולחן ערוך (ב) מאותו ספר ב"מ צו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום תמח דין חמץ שעבר עליו הפסח ב"מ צו, ב