והנה

הערות

1. עז. דתנן כלים פי"ג מ"ה (מובא בשבת קכג, א) דטהורה, ובתוס' (שם ד"ה מדלענין. ובדף מט, ב ד"ה לא אמרו) מבואר דלא מהני בה יחוד לענין טומאה, ולפי האמור לעיל בדעת ס' התרומה צ"ל שאף לשום בצעיף ומפתחי החלוק לא מהני (כמו במחט הנקוב), דמכל מקום לאו תכשיט היא.
2. עח. סי' רנד (אחר שכתב דין מחט לענין לצאת ברה"ר כשסגר מפתחי חלוקו): אם נטלה חררה חור שלה או עוקצה הרי היא כאבן ואסור לטלטלה דאדם זורקה לבין הגרוטאות.
3. עט. רמז שכו (דמהני יחוד לשום בצעיף). וכן נפסק בשו"ע סי' שג סי"ט. שוע"ר שם סכ"ד.
4. פ. שהרי בודאי לא יחלוק ס' התרומה על דעת רבו. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רכג וכלל רלה.
5. פא. וכנ"ל דטעם שניהם שוה, דלא הוי מלבוש שאינן עשויות כדי שלא יפול הבגד.
6. פב. אוצ"ל: בפ"ו.
7. פג. סב, א: לא תצא אשה במחט הנקובה.
8. פד. כב' הפירושים שהובאו לעיל ד"ה והשתא, מהירושלמי.
9. פה. ודלא כמבואר לעיל לדעת ס' התרומה.
10. פו. שמ"ש ברישא (נז, א) "ולא תצא במחט שאינה נקובה" מיירי לר' יוסף בתחובה בשבכה ואוגרת שערה, ומ"ש בסיפא (סב, א) "לא תצא אשה במחט הנקובה כו' חייבת" מיירי בתחובה בבגדה.
11. פז. ס, א (גבי מחט שאינה נקובה שברישא) "טס זהב יש לה על ראשה ... בשבת מניחתה כנגד פדחתה", משא"כ סיפא במחט נקובה.
12. פח. שגבי מחט נקובה נפסק (סי' שג ס"ט) שחייבת, וגבי מחט שניטל חודה או עוקצה ויחדה מתירים (שם סי"ט).
13. פט. רמז תיב, שלטי הגבורים אות ב (וראה גם הגהות מרדכי סי' תסב (פא, ד).
14. צ. סי' רנד.
15. צא. כדלעיל ד"ה והשתא.
16. צב. לחלק בין נקובה לניטל חורה.
17. צג. שבס' התרומה סי' רמ ובסמ"ג (יח, ג), ובטור ושו"ע סי' שג סט"ז ושוע"ר שם ס"כ.
18. צד. שנתבאר לעיל ד"ה והשתא.
19. צה. שבמשנה סה, א - היינו טעמא שמועיל יחוד אף שעומדת למלאכתה, כמו במחט הנקובה.
20. צו. ראה שוע"ר סי' שא סל"ד.
21. צז. ויתבאר עוד לקמן בסמוך.