(א)
סימן רמב
(א) בכלל מקראי כו'. בלאו הכי נמי משמע, מדאיקרי קודשא ואתיא במכל שכן מיו"ט. וכן מוכח מפרש"י על פסוקב זכור וגו' שפירש כבית שמאיג, מכלל דלכבדו במנה יפה הוא מדאורייתא, משום דקודש הוא לקדשו במאכל כו'. משא"כ להרמב"ם ז"לד שאין מצוה אלא שלא להתענות בו, כמבואר בב"י סי' תי"חה, ונפקא ליה מדכתיבו אכלוהו היום כי שבת היום לה' מכלל דבשבת אסור להתענותז. ולא חשיב לה בתרי"ג, משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן שאינה נוהגת לדורותח. וביו"ט שנאמרט מקרא קודש יהיה וגו' ודרשו בספריי לקדשו כו'יא, ס"ל דאסמכתא בעלמא היא, שהרי במנין המצותיב מנה שש מצות לשבות ממלאכה בששת ימים טובים מדכתיב מקרא קודש בכל חד וחד ע"שיג, וזהו כמ"ש הב"י סי' תפ"זיד, ולא מנה לקדשו במאכל כו'. וגם בשבת אי הוה סבירא ליה דהא דאסור להתענות הוא מדרשת הספרא לקדשו כו', א"כ גם לכבדו בכסות נפקא מלקדשו, ומנא לן לחלק ביניהם מסברא, ובהדיא מבואר ברמב"םטו דלכבדו בכסות הוא מדרבנן:
הערות
- א. ראה שמות טז, כג ובכ"מ.
- ב. שמות כ, ח: שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת.
- ג. כדלקמן ס"י וש"נ.
- ד. פ"ל ה"א, שהחיוב הוא רק מד"ס.
- ה. ד"ה ויחיד.
- ו. שמות טז, כה.
- ז. ראה לקמן סי' רפח ס"ז שלהתענות לגמרי אסור מן התורה. וראה ספר הק"ן ע' 38.
- ח. ראה ס' המצות להרמב"ם שרש ג.
- ט. במדבר כח, יח.
- י. פינחס סי' קמז. ובספרא אמור פי"ב.
- יא. כמובא בפנים בדעה הא'.
- יב. מצוה קנט ואילך.
- יג. ראה לקו"ש חל"ג ע' 179 בשוה"ג.
- יד. ד"ה סדר.
- טו. פ"ל ה"ג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.