179

מכל שאר החגים, שאינו בגדר "מקרא קודש" אלא יש בו דין מיוחד ד"עצרת תהי' לכם". ובגדרו של דין מיוחד זה מביא רש"י ב' פירושים:

פירוש הא' הוא, שדין "עצרת" הוא באיסור עשיית מלאכה, שע"ז ממשיך בכתוב "כל מלאכת עבודה לא תעשו", ד"עצרת תהי' לכם" פירושו שתהיו "עצורים בעשיית מלאכה". והיינו שדין איסור מלאכה בשמע"צ שונה הוא מהאיסור במועדים אחרים, דאיסור המלאכה בשאר המועדים שייך לקדושת היום, "מקרא קודש"²², ואילו בשמיני עצרת הוא מחמת ציווי מיוחד: "עצרת תהי' לכם", שאי עשיית מלאכה בו הוא מחמת דין וחיוב בפ"ע "עצורים בעשיית מלאכה" (והיינו גדר של העדר ושלילה), ולא מצד "מקרא קדש". [ומה שבהפסוק דפ' אמור נאמר מקרא קודש בנוגע לשמיני עצרת, לא נאמר זה בסמיכות ל"כל מלאכת עבודה לא תעשו", כ"א²³ כהקדמה²⁴ ל"והקרבתם אשה לה'"²⁵].

אמנם פירוש זה קשה קצת, כי כל פרשה זו דמועדים עוסקת בעיקר²⁶ לא באיסור מלאכה דיו"ט, כ"א בקרבנות (מוספים), וא"כ ק"ק לפרש שדוקא בפרשה זו בא הכתוב לחלק בין יום השמיני לשאר הרגלים בענין איסור מלאכה (שמקומו המתאים לחידוש זה הוא, לכאורה, לעיל בפ' אמור).

ומחמת קושי זה ממשיך רש"י ומביא פירוש אחר — "ד"א עצרת עצרו מלצאת", דהיינו שהציווי ד"עצרת תהי'" שביום השמיני (אינו מתייחס לאיסור מלאכה דיום זה, אלא) משתייך לקרבנות של חג זה, והיינו מה שבנ"י עצורים ביום זה מלצאת מלפני ה' (, ממקום הקרבת הקרבנות). ואין רש"י צריך לפרש מקום המצאם ברגל (שבו "עצורים מלצאת"), שהרי כבר נתפרש לפנ"ז בפ' משפטים²⁷ ופ' תשא²⁸ "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל (את) פני האדון ה'", שבשלש הרגלים באים ונמצאים לפני ה', בביהמ"ק ובירושלים, ובז' ימי הסוכות מפורש "ושמחתם לפני ה"א שבעת ימים"²⁹, שכבר באו ונמצאו בירושלים במשך ז' הימים — באה התורה להוסיף שיתעכבו שם עוד יום אחד.