[לו]
[לו] שנותנים. אף על פי שאינו משליך בידו לאיבוד אלא שאינו יודע לשמור מפני שטותו כגון שמניחו במקום שיפול לאיבוד וקעביד דרך שטות (תבואות שוררג). והני ד' דברים אלו לאו דוקא אלא הוא הדין לעושה דבר מן הדברים דרך טרוף ושבוש הדעת בכלל שוטים יחשב (ב"ירד בשם הרמב"םרה).
ובחושן משפט סי' ל"ה למד הב"ירו מדברי הרמב"םרז דלא מיקרי שוטה בפעם אחת שיעשה אחת מאלו אלא כשדרכו בכך. והתבואות שוררח למד מדברי התוס'רט דבפעם אחת מיקרי שוטה כיון דקעביד דרך שטות ומה שאינו עושה עוד כן יש לומר שהבריא ונתפקח אם ידענו שמניעותו מלעשות עוד כן הוא מחמת פקחות.
[וכתברי] בדרכי משהריא עיין בחושן משפט סימן ל"ה כל דיני שוטה עכ"ל משמע דסבירא ליה שאף הפתאים ביותר והמשתגעים ביותר והמבוהלים ונחפזים בדעתם בכלל שוטים הם לענין שחיטה כמו לענין עדות כמבואר בחושן משפט שםריב (תבואות שורריג). ועיין שםריד בחושן משפט כל דיני שוטה:
הערות
- רג. ס"ק מה.
- רד. ד"ה חרש.
- רה. הל' עדות פ"ט ה"ט. וראה שו"ת רבנו סי' כה (שמ"ש הרמב"ם שם, אע"פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול, מיירי רק לענין עדות. ומ"מ מסיק שם שחלילה לנו לזוז מדברי הב"י אה"ע סי' קכא (ד"ה סימני שוטה), שדברי הרמב"ם שם הם גם לענין אישות ושאר הלכות).
- רו. ד"ה ומ"ש וזה שוטה. הובא בש"ך ס"ק כג.
- רז. שם (דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים). וראה שו"ת רבנו שם (שהרמב"ם מיירי כשבשאר הדברים מדבר כענין). שו"ת צ"צ אה"ע סי' קנג אות ז וסי' קנה (דהיינו דוקא כשמעשה השטות אינו מהד' דברים).
- רח. ס"ק מו.
- רט. חגיגה ג, ב ד"ה כיון. וראה שו"ת רבנו שם (שראיות התבואות שור מהגמרא כהתוס' נכונה, והרמב"ם מיירי כנ"ל). חי' הצ"צ פ, ד. לקו"ש חי"ט ע' 508.
- רי. כ"ה בכת"י.
- ריא. ס"ק יז.
- ריב. סעיף י. וראה שו"ת רבנו שם (שהביא ממהרי"ט אהע"ז סי' טז, דהיינו דוקא לענין עדות).
- ריג. ס"ק נ.
- ריד. סעי' ח-י.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.