508

... מ"ש ושאלני זה מכבר במה שלא ראו להקל -- וגם הצ"צ -- בעניני שליח לקבלה בכמה פרטים, ודורש לפס"ד אבי מו"ר ז"ל,

הנה מאאמו"ר זיל לא שמעתי עד'ז. וגם איני זוכר ברור הנהגתו בזה. אבל, בכלל, הנה בזמן ההוא הקילו בכמה ענינים בהנ"ל, מפני פיזור הגליות ביותר וצוק העתים גם ברוחניות, וכגון דא צריך לברר אצל רבני אנ"ש, אשר בטח יש בידם הוראות למעשה מהזמן שאחרי המלחמה הראשונה. ושקדו חכמים על תקנת בנות ישראל.

(ממכתב י' אדר, ה'תש"ט)

... ואין* אחר מעשה כו', כיון שהוא בכתובה ולא בגט, שבגט הרי א"א לכתוב

רק אופן שאין אף א' קורא אותו או עולה לתורה או חותם כן; ובכל הדוגמאות

שהביא כת"ר (ושגם בהם מחלוקת) מזכירים גם אופן שנק' בפועל, וכותבים דמתקרי וכו'; ואכ"מ.

(ממכתב י"ג ניסן תשי"ד)

6-2

... א) במה שהעיר* על השו"ת צ'צ חלק אבה"ע סי' קנ"ג, במ"ש אשר רב הונא מודה שבדבר אחד מהסימנים דחגיגה נחשב לשוטה, וקשה לכת"ר דהא מסיק שם בגמרא לעולם דקעביד דרך שטות ובעינן שיתחזק בג' דברים.

ולדעתי כוונת הצ"צ פשוטה, כי בסעיף זה נחית לברר אם ע"י שטות בדבר אחד נחשב לשוטה בכל הדברים שבזה פליגי הרמב'"ם והתוספות וכו'. ובהסוגיא שם מוכח דאם אי אפשר למצוא סיבה להנהגתו די אפי' בדבר אחד, היינו דלולא הטעם דעושה כדי שתשרה עליו רוח טומאה וכיו"ב היה נחשב שוטה אפילו בסימן אחד**,

ב) כן מה שתמה שם שאינו מביא דברי התבו"ש בהשוואתו דעת הרמב"ם והתוס', הנה בשו'"ת הנל וכן רבנו הזקן*** כתבו שהתבו"ש נדחק מאד במה שמפרש בדברי הרמביים, וכיון דלא סבירא להו, במילא לא פירשו יותר.