ב

הערות

1. ו. רמב"ם פ"א הלכה ד, לפירוש המ"מ שם.
2. ז. משא"כ כשיש בזה צורך אוכל נפש, נקרא מכשירי אוכל נפש, ויתבאר לקמן ס"ד.
3. ח. כדלקמן סי' תקז סי"ב (שמטעם זה לא הותרה אלא כשהיא לצורך אוכל נפש ממש). סי' תקיד ס"ב (שיש לו דין מכשירי אוכל נפש). ונתבאר בקו"א (כאן) ס"ק ד. וראה גם לקמן סי' תקז סט"ו. סי' תקיד ס"ד-ה וסכ"ג. ואם יש בה קצת צורך אוכל נפש – ראה לקמן סי' תקיא ס"ג-ד. ולענין גרם כיבוי – ראה לקמן סי' תקיד ס"ח-י, כא.
4. ט. רמב"ם פ"א ה"ב וה"ד (וראה קו"א סוף ס"ק ד, שלדעת הרמב"ם היינו אפילו לצורך אכילת יו"ט).
5. י. ראה משנה מכות כא, ב.
6. יא. רמב"ם שם.
7. יב. שכל אלו מותרים מן התורה, ויתבאר לקמן ס"ט הטעם שאסרום חכמים, וש"נ.
8. יג. רמב"ם פ"א ה"ח. ויתבאר לקמן ס"ה הטעם שמותר.
9. יד. שיתבאר לקמן ס"ט הטעם שאסרום חכמים, וש"נ.
10. טו. רמב"ם ומ"מ שם ה"ד.
11. טז. מ"מ שם ה"ד-ה.
12. יז. שלכן אין נקראים מכשירים, כדלקמן קו"א ס"ק ד. וראה מ"מ וציונים.
13. יח. סעיף ג.
14. יט. ראה לקמן סי' תקי קו"א סוף סק"ב (הותרה לגמרי ביו"ט ... ואין אומרים יו"ט דחויה אצל מלאכת אוכל נפש). לקו"ש חי"א ע' 34 ואילך. שלחן המלך ח"ב ע' קסה ואילך.
15. כ. ראה לקמן סי' תקג ס"א-ב.
16. כא. שמות יב, טז. וראה גם לעיל סי' רמו סי"ט.
17. כב. כקושיית המ"מ שם, ומ"א ריש סי' תקיח (ראה קו"א ס"ק א דלא קיי"ל כתירוצים שכתבו), וצריך לתרץ כמבואר כאן. וראה אבני נזר או"ח סי' תח ס"ק ד. חקרי הלכות ח"א כז, א. פעמי יעקב מ ע' פא.
18. כג. ראה לעיל סי' רסד ס"א, וסי' רסה ס"ו, וסי' ערה ס"א, שע"י הטיית הנר הדולק שתדלוק יפה יותר חייב משום מבעיר.