כט

כערך אברי הגוף לגבי הגוף, שכמו"כ הוא בהנה"א וכחותיו, הנה אמיתית כחות הנה"א הוא כמו שהוא לעצמו ומשיג במדרי' העליונות שבאלקות, וכדאי' בתו"א בד"ה בכ"ה בכסלו¹⁵², דהשגת והתבוננו' הנה"א מצ"ע הוא בענין ד' אחד¹⁵³ שזה מובן ומושג רק להנה"א, וההשגה האלקית מה שמתקבל בשכל הטבעי ה"ה בבחי' הגשמה ויש ממש.

קיצור. יבאר דהגם שהעליון ותחתון שבכל א' מג' סוגי השכל חלוקים זה מזה, מ"מ להיותם כולם מוגדרים בהגדרה כללית יש להם יחס והיחס אין הפרש אם הוא חיובי או שלילי, ובמילא הרי הא' מתאר ומגביל מהות זולתו, שמזה יובן הפרש כחות הנה"א דקודם ירידתו ההשגה מביא את הביטול ובירידתו ההשגה מציאות¹⁵⁴.

ענינים. ט הנה"א א) למעלה השגה גורם ביטול, ב) למטה השגה מציאות.

יד) והנה הכוונה העליונה בירידת הנשמה בגוף הוא שהנה"א יבוא בהתלבשות בשכל הטבעי, דבהתלבשות זו הנה"א בא לידי השגות מורגשות כאלו שלא הי' לה כזאת קודם, וכן התפעלות המדות שלה ה"ה בבחי' התפעלות מורגשת בבחי' התגלות הלב. דהנה במדות אהוי"ר הרי יש בזה ב' מדריגות¹⁵⁵, הא' אהוי"ר המכוסים, והב' אהוי"ר המגולים, והגם דשניהם הם בלב, דמקום משכן המדות הוא בלב, אבל הם חלוקים זמ"ז בתכלית, דאהוי"ר המכוסי' הוא שהמדות אינן נפרדים מן המוחין, והיינו כאשר ההשגה וההתבוננות היא בבחי' פנימיות המוחין, דהיינו בבחי' אור האלקי כמו שהוא מופשט מלבושי השגה, והיינו בבחי' העצם דהאור האלקי, וכנ"ל דשכל אלקי הוא דבוק באור אלקי, והאור האלקי מתלבש בשכל אלקי, דאז הנה מאיר גילוי אור המוחין ומתפשטי' בלב ג"כ, והמדות שבלב נמשכין ממילא אחר המוחין, ולהיות שעצם אור האלקי מאיר אצלו (דלפעמי' מאיר רק שכל אלקי והאור מתעלם בתוכו, אבל כאשר עצם אור האלקי מאיר אצלו) הנה על האור הזה אין שום הגבלה והעכבה, היינו שאינו מתעכב במיצר הגרון¹⁵⁶, ומאיר האור גם בלב והמדות נמשכים ממילא אחר המוח, ומפני שהאור האלקי מאיר בגילוי ממש בהמדות, לכן הן בבחי' התפעלות בלתי מורגשת ובבחי' ביטול ממש, והוא למעלה גם מהתפעלות השכל, והוא בפנימיות הלב מה שהלב נמשך ממילא אחר כוונת