עא

המציאות, וכידוע בההפרש[ednref_54_*] שבין אותיו' החקיקה לאותיות הכתיבה, דאותיות הכתב הרי יש דבר נוסף על הקלף, והיינו בחי' מציאות דבר, ולמעלה היינו בחי' כלים דאצי' שהן בבחי' מציאות דבר, וכן בד"כ הכלים בכל מדריגה שנדבר ה"ה בבחי' מציאות, ומהאי טעמא נק' א"ק אדם דבריאה דכללות³³⁶, אמנם אותיות החקיקה אינם בבחי' מציאות דבר, והיינו בחי' האותיות שבאוא"ס שלפני הצמצום שאינם בבחי' מציאות, וכמו עד"מ אותיו' שבעצם הנפש, שהנפש מלאה אותיות³³⁷, ואינם בבחי' מציאות כלל. ובאמת הרי באותיו' החקיקה יש ג"כ ב' מיני חקיקה³³⁸, וכמו החקיקה על האב"ט שהגם שאין כאן אותיו' בבחי' מציאות, היינו שיהיו כדבר נוסף, מ"מ הרי יש להאותיות אחיזה באיזה דבר, וא"כ ה"ה בבחי' איזה מציאות, ועם היות שהאחיזה שלהם הוא בגופו ומהותו של האב"ט, והיינו שמציאותם הוא העצם ומהותו של האב"ט, ולא איזה דבר זולתו, מ"מ ה"ה בבחי' איזה מציאות, שהרי האותיות משחירים במקום החקיקה שאין האב"ט מבהיק כ"כ במקום ההוא, וגם באפשר למלאות אותן בדיו כו', ויש חקיקה מעבר לעבר כמו האותיות שבלוחות[ednref_55_*] שאין להם אחיזה כלל, והיינו שאינם בבחי' מציאות כלל גם לא באופן הנ"ל שהעצם הוא מציאותם, ואינם אלא אותיות בלבד, וא"א כלל למלאות אותן כו'. והמשל דחקיקה על אב"ט הוא על בחי' הכלים דא"ק|336, בחי' טה"ת, דהגם שהן רק בחי' שרש נשמות דגופות|336, מ"מ יש להם אחיזה שהן עכ"פ בחי' איזה מציאות, דהרי העדר המציאות דכלים דא"ק אינו כ"כ מצ"ע, כ"א מצד האור והגילוי³³⁹, והגם שמציאותם הוא רק בחי' האור בעצמו לא כמו דבר נוסף, דגם בחכ' הכלי נק' חיוהי כנודע[ednref_56_*], ובת"ת גם הכלי[ednref_57_*] שם הוי' כו', ומכ"ש בבחי' א"ק, מ"מ הנה לאחר כל ההפלאה וההפשטה ה"ה בבחי' מציאות דבר, וגם אפשר למלאותם, היינו שהם בבחי' מקור עכ"פ לכלים דאצי', וזהו שהן שרש נשמות דגופות. והחקיקה מעבר לעבר הוא משל על בחי' האותיות דטה"ע שלפני הצמצום|336, שהן בבחי' העדר המציאות לגמרי, וא"א למלאותם בדיו, היינו שאינם בגדר מקור כלל, ומ"מ ה"ז בחי' אותיות שנק'