תח

וגו' ואלו נבונים אפי' בימי משה לא אשתכח, דמשה הוא בחי' חכ'142 דבמשה כתיב143 כי מן המים משיתיהו, וכתיב144 וירא ראשית לו שהוא בבחי' חכ' וימי משה הוא גילוי בחי' חכ' ואלו נבונים גם בימי משה לא אשתכח דיש מעלה בהשגה דעי"ז הוא הגילוי בנפש, וזהו עצמו הוא היתרון דבינה על החכמה.

וביאור הענין הוא145 דהנה בינה הגם שמקבל מהחכ' אינו משתלשל מהחכ' ואינו אלא רק מה שהבינה מקבל מהחכ' אבל לא שהבינה עצמה משתל' מהחכ', ובינה יש לה שרש מיוחד, ולכן הנה בינה מהחכ' אינו בבחי' השתל' עו"ע, דעילה ועלול יש להם גדרים מיוחדים, ובהם הוא מה שהעילה מחייב את העלול ומכריחו, והעלול כלול בעילתו ומחוייב ומוכרח ממנו, וכמו שכל ומדות שהם עו"ע דשכל עילה ומדות עלולים, הרי השכל מחייב את המדות ומכריחם, והיינו דאין שום דבר השכלה אפי' עמוקה ביותר שלא יהי' לה בכן שהיא המדה שמחויב ומוכרח מן ההשכל' ההיא, רק שההפרש בין שכל גלוי ורגיל לשכל עמוק ומופלא, דבשכל גלוי ורגיל הבכן נראה וניכר גלוי בלא יגיעה גדולה, ובשכל עמוק ומופלא הנה הבכן שהיא המדה היא מוסתרת בסתרי עוצם הפלאת מעלת אור ההשכלה ההיא ואינה נראית וניכרת כלל כ"א אחרי צמצומים רבים שמתצמצם עצם הפנימית ומתגלה החיצוניות ואז נראה וניכר הבכן, אבל באמת הרי גם קודם הגלתו הרי ישנו אלא שהוא מוסתר ונעלם בעוצם ריבוי ההשכלה לפי דכל דבר השכלה היא עילה שמחייבת איזה מדה שהיא עלולה מהשכל ההיא המכריחה, ולכן אנו רואין במוחש דמהשגת שכל הרי נעשה ונולד מדה, דכאשר האדם משיג באיזה ענין ומתבונן בו, אם הבנתו והשגתו הוא בדבר הטוב, הרי נעשה אצלו קירוב והמשכה להדבר ההוא באהבה גדולה, ואם הדבר ההוא שמתבונן בו הוא דבר המפחיד הרי נעשה אצלו יראה ופחד מהדבר ההוא, והוא לפי דהשגת השכל מכריח לידת המדות, ואם לפעמים לא יש לידת המדה ה"ז מפני איזה סיבה מבחוץ, והוא העלם והסתר שמונע ומעכב לידת המדות, וכידוע146 בענין ג' שרי פרעה העומדים במיצר הגרון ומונעים ומעכבים את שפע המוחין למדות, וכמו שאנו רואין במוחש בטבעי בנ"א דבשכלם הם מבינים ויודעים דלימוד התורה וההנהגה במדות טובות הם טוב, וזה כל האדם אשר כל הנהגתו גם בין אדם לחבירו יהי' כמו שהוא עפ"י תורה דכתיב בה147 דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, ומעלת אהבת ישראל ומעלת האחדות והשלום, ומבינים זאת בטוב בשכלם, ומ"מ הנה בפועל אינו כן, והוא ע"י ההעלם וההסתר דג' שרי פרעה קנה ושט ורידין שעומדים במיצר הגרון ואינם מניחים שגילוי ההשגה

הערות

  1. 142. ראה לקו"ת מסעי צא, סע"ד ואילך. ואתחנן ג, ג. וראה לקו"ש ח"ו ע' 244 ואילך.
  2. 143. שמות ב, י. וראה לעיל ס"ע רכט ואילך. וש"נ.
  3. 144. ברכה לג, כא.
  4. 145. ראה תו"א, תו"ח ואוה"ת שבהערה 137.
  5. 146. ראה לקוטי תורה להאריז"ל וישב לט, מ (ד"ה ויהי כו' עתה נבאר סוד יוסף). תו"א וארא נח, ב ואילך. יתרו עא, ד. הוספות לויחי קב, ג. קד, ב ואילך. לעיל ע' שכה. לקמן ע' תמג ואילך.
  6. 147. משלי ג, יז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.