תכה

דז"א מקושרים תמיד באחדות א', וזהו ע"ס נפרדות שאין הע"ס שלו בבחי' אחדות, ומאמר א' הוא למעלה יותר מע"מ דמאמר א' הוא בחי' אריך והצדיקים ע"י עסק התורה שלהם ממשיכי' בחי' אריך ועתיק בז"א עד שהע"ס דז"א הם ג"כ בבחי' אחדות ממש כמו בחי' אריך ועתיק.

והנה הפרד"ס שער ב' פ"ו האריך לבאר ולהסביר סוד הע"ס בכללות מספרם וענין אצילותם, והמורם מהאמור כי כוונת המאציל העליון ב"ה להביא בגבול הדברים שאינם בגבול, רצה לומר כי המאציל הוא בלתי בעל תכלי' וכוונת המאציל בבריאת העולם השפל הזה לשיהי'¹⁰⁶ בעל תכלית כלה ואבד, ולסיבה זו הוכרח האצי', כדי שע"י שיתאצלו הנאצלים וישתלשלו המדרי' ממדרגה אחר מדרגה נאצל ממאציל, ונברא מנאצל, ונוצר מנברא, ונעשה מנוצר עד אשר הגיעו המדרגות אל ההפסד והכליון אשר הם בו כו' והוא ית' ראה בחכמתו ית' כי א"א להגיע אל תכלית הויות והפסד הנבראי' אם לא שיהיו מספר הנאצלים י' כי אם יפחתו מהעשר לא ירדו הנבראים אל מדריגת הירידה ההיא מפני קרבתם אל המקור כו', ובזה יבאר המשנה בע"מ נבה"ע ומה ת"ל והלא במאמר א' יכול להבראות ר"ל פי' כי לא הי' בנמנע ח"ו להיות בריאת העוה"ז במאמר א' שיהי' כולל כל הדברים והמדרגות והבריאות וההויות אשר נתהוו עתה, כוונתו לומר דכל הבריאה ואופנם שנתהוו עתה ע"י הע"ס היינו ע"י פרטי מדרי' הע"ס בכלל וגם הפרטי פרטיות מה שכל ספירה כלולה מעשר הנה כ"ז הי' יכול להיות גם ע"י ספירה א' היינו מאמר א', והטעם שהוצרך כבי' אל הע"מ הוא כדי שירדו הנבראי' אל התכלית והגבול, ואז שייך שכר ועונש שזהו להפרע וליתן שכ"ט, ואם הי' התהוותם ממאמר וספי' א' לבד והיינו מספי' הכתר כמו שמבאר שם אז לא היו העולמות בבחי' תכלית וגבול, והגם דבאמת לא הי' נמנע ח"ו מאתו ית' שיהיו בבחי' גבול גם אם היו מתהוים מספי' א', אמנם אז הי' כל ענין הבריאה למעלה מן הדעת לגמרי, כי השכל אינו מחייב זה כלל שאם היות התהוותם הוא רק מספי' א', ובפרט ספי' הכתר, דמאחר שהי' רק ספי' אחת הרי הי' הספירה הזאת בבחי' הכתר שבה מצד קירובה אל אוא"ס המאציל ב"ה, ומ"מ יהיו בע"ג, ולהיות דהכוונה העליונה בענין הבריאה הי' לתת מקום לשכל אנושי פי' שכל מוגבל ומסודר בהבנת יושבי בתי חומר¹⁰⁷, ומהאי טעמא הוצרך אל הע"מ ליתן מקום אל שכל הנברא שיהי' ע"פ טו"ד, ועם היות דכללות ענין הבריאה הוא למעלה מטו"ד דאין לנו שום השגה כלל איך נברא מאין ליש, מ"מ הנה בזה גופא הי' רצון הבורא ית' דמה שאפשר להיות ע"פ הטו"ד יהי' ע"פ טו"ד¹⁰⁸, דזהו כל ענין העבודה בהתבוננות ענין אלקי לייגע את כלי המוח להשיג הענין בשכלו בטוב טעם דוקא וכמ"ש¹⁰⁹ דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם, דהעבודה שבלב שהיא