מח

שבהגשמי, דמשו"ז לא ירצה אלא רק מה שהוא מוכרח אליו ולא במה שהוא מותרות, וגם במה שמוכרח הנה תכלית חפצו ורצונו הוא לקבל חיותו מהאור וחיות אלקי שבהם, והיינו לעשותם כלים לאלקות, ומואס בהחומריות שבהגשמיות גופא, דהנה כתיב²²⁴ ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ומסיים²²⁵ ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך, ופי' חיים ומות²²⁶ הרי אין הכוונה דחיי' הוא בעת שהנברא חי, ומות הוא לאחר פירוד וסילוק חיותו של הנברא, דע"ז הלא²²⁷ אין צריכים אזהרה, וגם אפילו התעוררות עצה טובה דובחרת בחיים, דמי הוא זה אשר לא יבחר בחיים, ומי הוא הפתי אשר יבחר בהיפך החיים, אלא דפי' חיים ומות קאי על הנברא החי, דכל נברא ונברא בעת שהוא בחיותו וקיומו הנה אז גופא הרי יש בו בעצמו חיים ומות, וכנ"ל דכל נברא ונברא כלול מב' ענינים, שהוא גוף הנברא, ואור שפע האלקי השופע בו, שהם גוף ונפש, דהגוף הוא חומר גשמי, והנפש הוא צורה רוחנית, דבכל נברא ונברא הנה גשמיותו שהוא החומריות הוא מות, לפי שהוא כלה ונפסד, וכאשר האדם רואה במוחש בכל נברא²²⁸ שהוא נפסד מזמן לזמן, וכן האדם מרגיש בעצמו כליון הכחות הגופנים שלו, דכלים ונפסדים מזמן לזמן, והרוחניות שהוא הכח האלקי השופע בכל נברא ונברא, הוא החיים שאין בזה כליון והפסד ח"ו, כ"א הוא בקיום נצחי, דגם זה מרגיש האדם במוחש בעצמו, דכחותיו הרוחנים הרי אדרבא במשך השנים עד ימי הזקנה והשיבה הן מתחזקים יותר, דהחלישות הוא רק מצד הגוף בכחות גשמי', אבל כחותיו הרוחנים ה"ה מתחזקים ומתיישבים וכמא'[ednref_44_*] סבא דעתי' סתים, דכח שכלו בעצם ה"ה מתחזק ומתיישב, וכמא'²²⁹ זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מתיישבת, דמזה הרי נראה במוחש דהאור וחיות אלקי הוא חיות וקיום נצחי, וזהו חיים ומות רוחניות וגשמיות, דהגשמיות מצ"ע שהו"ע החומריות הוא מות הוה ונפסד, והרוחניות שהוא אור ושפע האלקי הוא חיים, וזהו לאהבה את ה"א כי הוא חייך²³⁰, שהוא חיי הנשמות. וע"י ההתבוננות הנ"ל דכל המדריגות העליונות עם היות שבהם וע"י נמשך השפע האלקי בכל הנבראי', אבל כללות כולם ה"ה נבראי' מחודשים וכולם טפלים ובטלים לאור וחיות האלקי השופע בהם בעצמם, הנה ע"י התבוננות זו ה"ה בא לאהבה את ה"א כי הוא חייך לדבקה באוא"ס ב"ה חיי החיים.