שכח

ביאור על ד"ה צדקת פרזונו תקס"ט - מכ"ק אדמו"ר הצ"צ

ביאור מכ"ק אדמו"ר הצ"צ לד"ה צדקת פרזונו תקס"ט להדרוש צדקת פרזונו בביכעל מו"ח מן תקס"ט¹

העתק² על פערטיל כת"י רנ"ח ושם דס"ה ע"ב

ועיין³ בש"ע אאזמ"ו סי' א' המתחיל יהודא בן תימא ושם ס"ח כי עת רצון שלמעלה וכו' למעלה מגדר המקום והזמן, וצ"ע אם הוא למעלה מגדר הזמן א"כ איך שייך וישבות ביום השביעי, וג"כ א"כ למעלה תמיד הוא שבת ופסח, וגם חול, ואיך יתכן זה. ואפ"ל דהנה בתשובת הרשב"א ח"א סי' ט' כתב וז"ל וגדולה מזו דבר הכתוב תילים סי' ק"ב ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, ושנותיך הכוונה בא"ס ובאין תחלה ואיך אמר שנותיך כנגד ההתחלה ואז לא הי' שנים למאמיני החדוש, ויותר מזה שהוא יתברך לא יפול בו מנין שנים וזמן, שאינו בזמן כי הוא אדון הזמנים, ולמעלה מהם ית' עילוי רב מכל אלה הדמיונות, אלא שדיבר הכתוב דרך אמירה זהו שרז"ל קורין לזה שברות האוזן באמרם בכמה מקומות כדי לשבר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע עכ"ל, הרי מ"מ המכוון מהפסוק שמציאותו ית' קיים המשך בלי תכלית לו כאלו עברו עליו שנים בלי גבול, באין תחלה ובאין סוף רק שאינו בבחי' מנין שנים וזמן כ"א למעלה מהן עילוי רב, ולכן נאמר כן ושנותיך כי האוזן אינה יכולה להבין המשך וקיום בלי גבול ובלי תכלית רק בבחי' זמן, ולכן נאמר כן שכמו שיצייר האדם המשך בלי תכלית בבחי' זמן כאלו תאמר זמן בלתי מוגבל, שאי אפשר לאדם לצייר המשך בלי תכלית רק בבחי' זמן, וכך הוא המשך וקיום הבורא ית' בלי גבול ותכלית, רק שהמשך זה הבלתי מוגבל מרומם לאין קץ מבחי' זמן, כמו שמרומם מבחי' מקום, ולפי שא"א להאדם לצייר המשך בלי גבול שאינו בבחי' זמן, ע"כ אמר הכתוב בלשון זמן בלתי מוגבל, וזהו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. וכ"כ הרמב"ם במ"נ ח"ב פי"ג וז"ל, שהזמן עצמו ג"כ מכלל הנבראים כו', ושזה אשר יאמר הי' הבורא קודם שיברא העולם, וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאות העולם המשך אין תכלית לו כל זה שער זמן או דמות זמן לא אמתת זמן עכ"ל, ופי' שער זמן או דמות זמן כתב האפודי רוצה לומר שלא הי' שם זמן במציאות כלל, אלא שהשכל משער הזמן או הדמיון מדמהו אע"פ שאין הענין כן כי הזמן נברא בלא ספק עכ"ל. וא"כ הרי הרמב"ם שסובר ג"כ שהזמן נברא ומחודש עכ"ז כ' ג"כ דפי' הי' הבורא קודם שנברא העולם הוא ענין המשך מציאותו קודם