שכה

שבלב וכללותם נק' ז"ת דבינה והן הנק' למעלה בשם אושפיזין עד"מ האורח החשוב שאינו רגיל לבא תמיד רק לפרקים ועיתים רחוקי' לצורך גדול כמו לעזור או לשמחה כו', וכך בז' ימי הסוכות באים ומאירי' בז"א מבחי' ז' מקיפי' דאימא שנק' ז' רועים, וע"כ הוא זמן שמחתינו כמו ששמחים באורח חשוב, ונק' אושפיזין עילאי' כמו בחי' חסד דאברהם ביום הא' הוא בחי' חסד דאימא המאיר מן ההעלם המקיף לחסד דז"א וביום הב' מאיר מבחי' גבו' דאימא לגבו' דז"א והן אברהם ויצחק ועד"ז כל ז' הימים וד"ל.

ומעתה יש להבין למה הטעם שביום הא' דסוכות מקריבי' י"ג פרים וביום הב' י"ב פרים ועד"ז מתמעטי' והולכי' עד שביום הז' אין מקריבי' רק ז' פרים ובשמ"ע רק פר א' כו'. הענין הוא משום דעיקר התגלות ז' מקיפי' דאימא בסוכות הוא בשביל עזר הבירורים דע' שרים דעשי' להוציא מהם הטוב שנפל מז' מלכי' דתוהו שמתו כנ"ל, ולפי שעיקר השבירה הי' בבחי' ס"ג דבינה והוא בחי' ז"ת דבינה דנקודי' כמ"ש בע"ח ולכך א"א שיבורר מהם כ"א בבחי' מדות דבינה דקדושה להיותם אורות תקיפי' יש ביכולתם לברר גם לבחי' מדות דבינה דתוהו שנפלו בע"ש דעשי' כנ"ל, והנה בוודאי כל אור היותר גבוה במדריג' במדות דאימא יותר הוא יורד ומברר לאור הקליפה התקיף יותר למטה, וע"כ ביום הא' דסוכות שמאיר אור חסד דאימא שהוא הראשון במדריגה והוא אור תקיף ביותר מבחי' המשכת החסד בתוקף אור גדול ביותר לירד שמגבוה לנמוך ביותר יותר יש ביכולתו לברר לאור הקליפה הנמוך ותקיף יותר, והוא בחי' עתיק דקליפה דעשי' הנ"ל, והיינו ענין י"ג פרים שמקריבי' ביום הא' שהם לנגד בחי' י"ג מקיפי' דקליפה שנמשכי' מבחי' י"ג ת"ד דעתיק דעשי' דקליפה שהן באי' מבחי' מותרי מו"ס דא"א דקליפה דעשי' (כמו שבקדושה נמשכי' י"ג מדה"ר בי"ג ת"ד ממותרי מו"ס דא"א כו'), וזהו¹⁵⁶ דווקא ביום הא' אבל ביום הב' שמאיר מבחי' גבו' דאימא שלמטה מבחי' חסד שאין כחה גדול כ"כ אין ביכולתה לברר כ"כ ונתמעט הבירור בפר א', ועד"ז מתמעט הבירור בכל יום עד שביום הז' להיות שהאור המאיר בו הוא מדריגה האחרונה שהוא בחי' מל' דאימא אין הבירור רק ז' פרים בלבד וד"ל.

(ובכ"ז יתורץ גם הקושי' הנ"ל דאעפ"י שנותני' להם יניקה בחיצוניו' הנה עי"ז נברר מהן בחי' הפנימיו' כי ע"י הקרבן וזריקת דם לא נמשך להם יניקה רק מחיצוני' המדות דז"א שנופל בבחי' מותרות כידוע בענין הקרבנות, אבל עי"ז נבדל מהם בחי' הפנימיו' שיש בהן מז' מלכים דתוהו ונכללי' בז' מדות דאימא דקדושה הנק' אושפיזין, וזהו ענין המשל הנז' בזוהר למלך שעשה סעודה לבני היכלא כו', וז"ש אם¹⁵⁷ רעב שונאך האכילהו לחם, הקרבנות¹⁵⁸ שנק' לחמי כו' כי גחלים אתה חותה כו' לברר עי"ז בחי' הטוב וישאר ריקם כו', ועד"מ באדם התחתון