תשא

אך הענין הוא כי הנה ידוע דהמלאכי' נבראו ברוח פיו וכמ"ש ברוח⁸ פיו כל צבאם ועד"מ הבל הלב באדם למטה שיוצא בקול לדיבור אבל שרש <שמז>

הנשמות עלו במחשבה עליונה וכמאמר ישראל⁹ עלה במחשבה כו' וההפרש אשר ביניהם למעלה הנה מובן ממה שאנו רואי' בהפרש שיש בין הבל הדיבור למחשבה למטה דהנה הבל הלב הוא נמשך מהגוף החומרי ואע"פ שהוא בחי' העלם לגבי קול הדיבור אבל מתאחד ההבל עם שאר הגוף גם הנה נעשה ההבל מופרד בקול הדיבור משא"כ המחשבה שמתאחדת עם השכל הנה היא התפשטות השכל ולא התפשטות גופני וגם איננה נפרדת בבחי' הפירוד בקול הדיבור הגם שהיא ג"כ בחי' העלם לגבי הדיבור כי אין למחשבה קשר וחיבור במהות א' עם קול הדיבור משא"כ הבל הלב שמהותו ממש מתפשט בקול הדיבור וד"ל וכדוגמא זאת יובן למעלה דבי' מאמרו' נבראו כל הנבראי' גם המלאכים וכמו שאמרו במדרש ועוף¹⁰ יעופף עוף זה מיכאל כו' אבל ישראל עלו במחשבה קודם שבא הדיבור בי' מאמרות והיינו בראשית¹¹ בשביל ישראל שנק' ראשית לפי שעלו במחשבה שקודם ששת ימי בראשית כו' והמה מתאחדי' בחכמה עליונ' כמו שיש יחוד אמיתי למחשבה עם השכל משא"כ הבל הדיבור דרוח פיו בי' מאמרו' שהוא נבדל וגם הוא רק מבחי' התפשטו' הגוף ולא מהתפשטו' הנפש השכלי' כנ"ל וד"ל.

ב והנה ידוע דירידת¹² הנשמו' בעוה"ז בחומר גופני הוא לצורך עלי' והעלי' היינו למעלה גם ממקור חוצבם במחשבה עליונה ואם לאו אין זו עלי' והענין הוא כי מתעלים לבחי' קדש העליון וכמ"ש כי¹³ עם קדוש אתה וכתיב קדש¹⁴ ישראל לה' כו' אבל הנה אמרו ז"ל ע"פ¹⁵ קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. ולהבין ביאור כל זה הנה המלאכי'¹⁶ אומרי' ג"פ קדוש בוי"ו כי הוי"ו¹⁷ מורה ההמשכה והוא בחי' ההמשכה שנמשך מקדש העליון בלבד ולא גופו ומהותו של קדש וג"פ קדוש היינו ג' מיני המשכו' וירידות מקדושה העליונה העצמי' מתחלה יורד אור הקדש למחשבה וממחשבה למדות וממדו' לדיבור כו' עד שקדוש הג' הוא הוי' צבאות להוות כל צבא השמים ברוח פיו כנ"ל שמן הדיבור הוא שרש התהוות המלאכי' משא"כ למעלה מבחי' המחשבה דהיינו בעצמו' אור המאציל אין למלאכי' שום השגה עד שיאמרו קדוש בהמשכת וי"ו כי אין ערוך כלל וכלל בין עצמותו ומהותו ית' לנאצלי' ונבראי' וכמשל זיו השמש שאין לו ערך עם גופו של שמש שגם אם ימעט האור ע"י ריבוי המסכים אין זה נוגע כלל