קי

באצי' למטה לבריאה אז הי' באמת כך אך מאחר שיש פרסא המבדיל בין³⁰ שהשפע עוברת דרך הפרסא אזי נשתנה לגריעותא למהות יש מחודש ממש מאין שקודם הפרסא שהי' מעולם באופן הזה מקדם העברתו דרך הפרסא שעיקר החדוש של היש נעשה לאחר הפרסא דוקא מצד שנתמעט האור ונתעלם בהגשמה מחודשת ממש שהוא בחי' אור התולדה המחודש ממש. וזה ענין ההתחדשו' מאין לי"ש מחודש ממש כנ"ל והיינו כמ"ש בע"ח שמל'³¹ דאצי' נעשה עתיק לבריאה שבה עצמה הוא בחי' הפרסא המבדלת בין אצי' לבריאה דהיינו בחי' השתנות הצירופי אותיו' שבמל' דאצי' שהשפע העוברת מאצי' להיות עתיק לבריאה נשתנה ממהו' אין למהו' י"ש <סז>

מחודש ע"י ההשתנו' שלה דרך הפרסא כנ"ל (וכמו הבנת השכל של התלמיד המושכל של הרב מתוך המשל כנ"ל), וזהו המנעו"ל של עור שתחת רגליהם דזו"ן דאצי' שנסתעף מלבוש החשמ"ל להיות פרסא להבדיל בין אצי' לבריאה כנ"ל וד"ל.

וזהו ענין לבוש החשמל דאצי' שיש בו ב' בחינות ומדריגות שונות כמו שהוא בשרשו שנמשך מחיצוניו' אימא דאצי' שלמעלה מזו"ן דאצי' שנמצא בו הארת הביטול דחכמה³² כ"ח מ"ה דאצי' ומצד זה נק' ח"ש, כי סיג³³ לחכמה שתיקה שהוא תכלית הביטול האמתי דחכמ"ה עילאה דאצי' וכן מרע"ה³⁴ ששרשו הי' בחי' מה דאצי' שאמר ונחנו³⁵ מ"ה ולזאת הי' כבד³⁶ פ"ה וכבד לשון כבד פ"ה³⁷ הוא תשבע"פ וכבד לשון הוא תשב"כ שלא הי' יכול להשפל בפ"ה ולשון עליון מצד שרשו הנעלה שנמשך מח"ע שסיג לחכמה שתיקה שהוא בחי' עלי' החכמה במקורה עצמו' החכמה הנעלמה בכתר שאז הוא בחי' שתיקה כנ"ל ומ"ל נק' מצד שנשפל למטה להיותו בחי' לבוש המלביש זו"ן דאצי' מן הצדדי' ולמטה תחת רגליהם דזו"ן נעשה בחי' מנעו"ל של עו"ר שהוא הפרסא שבמל' דאצי' שנעשה עתיק לבריאה שזהו מ"ל שהוא בחי' הדבור עליון דמל' דאצי' שנעשה עתיק לבריאה שנקר' בחי' עלמא דאתגליי' שהוא כענין שנאמ' והוא יושב ממול"י (וכמשנת"ל בתורה) ולזאת מאחר שב' בחי' ומדריגות שונות אלו נמצאי' בלבוש החשמ"ל לכך נק' בשם ח"ש מ"ל וכנ"ל וד"ל.

והנה כמו שיש פרסא המבדלת בין אצי' לבריאה שהוא המנע"ל של עו"ר שתחת רגליהם דזו"ן דאצי' שנסתעף מלבוש החשמ"ל דאצי' שהוא כולו אלקות ממש כנודע. כך יש פרסא בין בריאה ליצירה דהיינו שמל' דבריאה נעשה עתיק ליצירה כו' ויש שם ג"כ לבוש חשמ"ל שממנו יסתעף הפרסא כנ"ל והיינו כמארז"ל במס' חגיגה מאי³⁸ חשמל תנא עתים חשות ועתי"ם ממללות בשעה שהדיבור יוצא