שב

ויש, היינו כח הצומח הכללי הוא יש, וכח הרוחני דפרי זו הוא בחי' אין, וגשם הפרי הנצמחת היא היש השני כו', ולכן כשזורעים תבואה או גרעיני הפירות א"א להם לצמוח כ"א כשמרקיבין תחלה²⁰, והיינו בכדי שיהי' כלי לקבל בחי' כח הצומח צריכה תחלה להתבטל מבחי' הישות שלה לגמרי, ואז ה"ה כלי לקבל בחי' הארת כח הצומח הרוחני שהוא מקור לצמיחת פרי הגשמי הלזה כו'. ועוד משל היותר רוחני יובן מחיות הנפש²¹ שבאדם שבודאי בחי' יחידה שבנפש שלמעלה מבחי' כחות הנפש הוא בחי' יש המשפיע הכל היינו כל חיות הנפש כו', וחיות פרטי האברים ה"ה בחי' אין, כי כלליות ההארה מהנפש שמחי' את הגוף לגבי עצמיות הנפש היא הארה בעלמא שאינה תופסת מקום כלל, והגוף החי מהארת הנפש הוא בחי' יש המקבל, שנמצא יש באדם בחי' יש ואין ויש. ובאמת האין הממוצע כלול מב' בחי' אין, הוא בחי' האין לגבי היש המשפיע, והאין שמקור ליש המקבל, רק שאין להאריך בזה יותר²².

ואמנם עדיין אינו מיושב, שכל המשלים שהבאנו זהו רק מהנבראי' הגשמי' שלנו, שמציאות הצמחי' או חיות האדם או נביעת המים א"א כ"א ע"י ג' דברים אלו דוקא שהם יש ואין ויש, אשר מזה נבין שגם מציאות התהוות הנבראי' והנאצלי' מאתו ית' א"א כ"א ע"י ג' בחי' אלו, הלא הוא ית' כל יכול[ednref_63_ו] ובכחו ויכולתו לעשות שיהי' התהוות יש מיש²³ ולא אין מיש ויש מאין. אך הענין הוא שלא רצה לעשות בנבראי' דבר אשר בהם א"א להיות זה, ובאמת אם הי' עושה בנבראים דבר נפלא כזה שיהי' התהוות יש מיש הי' בהכרח שיהי' בנבראי' דבר עליון וגבוה יותר מאשר הם כעת, וברצונו ית' עלה שיהי' העולם והנבראים אשר בעולם באופן שהם עתה, ולכן אם מצד היותו כל יכול לא ימנע מאתו זה ח"ו, אמנם מצד מצב הנבראים אשר הוגבלו שיהיו באופן כזה דוקא מעכב שיהי' הדבר כן ע"י קדימת האין ליש ושיהי' מציאות התהוות יש הנברא ע"י ממוצע של האין. ואם כי מצד היותו כל יכול הי' יכול להתהוות מציאות הנבראי' בבחי' יש מיש ומ"מ בהם לא יהי' יתרון מכמו שהם