ש

[לד)] ונמצא כי בבחי' האין הממוצע בין ב' בחי' היש הנ"ל הוא ב' בחי' אין, הא' הוא האין שלגבי היש האמיתי המשפיע, שפי' אין מה שהוא אין ואפס לגבי בחי' היש האמיתי, ונק' אין ע"ש היותו הארה מועטת ומצומצמת מאד לגבי המשפיע, עד שא"א ולא יתכן כלל לקרותו בשם מציאות נמצא כ"א בשם אין, הב' הוא בחי' האין שמקור ליש הנברא¹², פי' אין ע"ש שאינו מושג כלל מהו, שזהו ג"כ בכלל אין, כי כשם שא"א לכנות ההארה שאינה תופסת מקום בשם מציאות כ"א בשם אין, כן הדבר אשר בלתי מושג ג"כ א"א לכנותו אלא בשם אין, כי האיך נניח שם עליו כי הוא זה מאחר שאין אנו יודעים כלל מהו ומהותו ואיכותו. אלא שבזה הוא ההפרש בין ב' בחי' אין האלו, שהאין שלגבי המשפיע נק' אין ע"ש עצמו, שהוא בעצם הוא אין ואפס לגבי בחי' היש האמיתי ואינו עולה בשם ועש"ז נק' אין, אמנם בחי' האין הב' שהוא האין המקור להיש הנברא שהוא נק' ג"כ אין, אמנם לא ע"ש עצמותו ואיכותו כמו האין הא' שלגבי יש האמיתי, כ"א ע"ש העדר השגתו הונח לו שם אין, אבל בחי' מהותו ואיכותו לא נודע לנו כלל, ולכן אין אנו יכולים לכנות לו שם מפני כי אין אנו יודעים כלל מה הוא, והאיך ומה לכנותו ע"ש עצמותו כו'. ונמצא כי האין הא' נק' אין ע"ש מהותו ואיכותו, ואין הב' ע"ש ההעדר מהשגתינו וההעלם שמתעלם מאתנו, עש"ז הונח לו שם אין. יהי' איך שיהי' שניהם הם נק' בשם אין¹³, לכן בכלל הוא רק ג' בחי', יש האמיתי, ואין, ויש הנברא. ובפרטיות האין הממוצע הוא ב' בחי' האין, שלגבי יש האמיתי שנק' אין ע"ש שאינו תופס מקום, הונח לו שם אין ע"ש עצמותו לגבי יש האמיתי, ואין הב' הוא ע"ש העדר ההשגה בו, ולכן לגבי המקבלים הם הנבראי' והנוצרים והנעשים ממנו נק' אין ע"ש ההעלם והעדר ההשגה בו כלל וכלל, ולכן אין אנו יכולים לערוך לו שם כ"א אין. וזהו שתים שהן ארבע, ב' בחי' היש הם שתים שהם העיקר, להיות כי עיקר המכוון מכל בחי' בריאות העולמות הוא שיהי' מציאות העוה"ז הלזה הגשמי, להיות כי כך עלה ברצונו ית' ונתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא, אשר זה מושג לנו, והטעם למה נתאוה זהו אינו מושג לנו כלל¹⁴ כמ"ש מזה בד"ה ואהבת את (למ"ד¹⁵), ומקור בחי' היש הזה הוא מיש האמיתי כי ממך הכל, והממוצע ביניהם הוא בחי'