תרפו

בלתי יקולקל ויופסד עצם טעמו ולא תוארו ולא יפרדו חלקיו רק יהי' בתקפו ומעמדו כמו שהי' הדבר בתחלת חידוש הוייתו חזקו וקיים כו', והטעם הוא כי כל הפסד וכליון דבר מה מן הדומם והצומח וחי כי מרוב ימים ושנים יתפרדו חלקי הד' יסודות המורכבים בדבר ע"י שינוי אויר והרוח וילך כל א' למקור יסודו כו', וזהו סיבת הרקבון והעיפוש בתבואה וכל צומח וחי, וגם הדומם יכלה ויפסד בשינוי האוירי' ברוב ימים ושנים כידוע, אך כאשר יטמין הדבר בדבש יקויים בקיום חזק בלי יכלה ויפסד כלל גם ברוב ימים (כמו שמטמינים לקיום בדברים היותר חריפים שמחזקים ביותר כידוע). וא"כ ודאי מוכרח שיש תוקף כח הכיווץ והקימוץ בדבש להצמית ולכווץ הדבר שידובקו חלקי ד"י שמורכבים בדבר לבלתי יפרדו לעולם ולא יופסדו משינוי אוירי' כלל, וראי' מן ההיא תינוקת שהורדס טמנה בדובשנא³⁶ כו', וכמו טבע החומץ וכל דבר חריף שמצמית ומכווץ ומעמיד ומקיים כל דבר הכבוש בו כמ"ש בפוסקים בכמה דוכתי, ונמצא שיש כח החריפות בדבש המתוק שאין זה בשאר דבר מתוק (כי הגם שהמתיקות מורה על בחי' החסדים והחריפות מורה על בחי' הגבורות כידוע, אבל יש חריפות בדבש גם שהוא מתוק שהרי משקה דבש שורף הלב ומשכר מאד כו'). והדבר הב' יש בדבש שטבעו לפעול היפוך הדבר הנטמן בו שיתהפך להיות כמוהו ממש, דהיינו ברוב הימים מאד יהופך הדבר הנטמן בו לדבש ממש כמ"ש בפוסקים ביו"ד בענין היתר רגלי הדבורים הנמצאים בדבש³⁷ (וגם בענין חתיכת חלב שנפל בדבש כמ"ש באשרי במס' חולין³⁸), מלבד מה שיש בכחו להפוך גם מרירו למיתקא דהיינו דבר מר ביותר שיוטמן בו יהפכנו למתיקות, שאין כח היפוך כזה בשאר דבר מתוק זולתו (כמו הצוקע"ר וכה"ג שמערבין בדבר מר וחריף הגם שנהפך למתיקות זהו רק מצד התפשטות הטעם מתיקות של הצוקע"ר וכה"ג עד שאין המרירות נרגש אבל ישנו במהות ולא שנהפך גוף דבר המר והחריף להיות מתוק בעצם כמוהו, אבל הדבש מהפך מהות דבר המרירות להיות גם הוא כמוהו מתוק בעצם כו'). וכל זה מוכיח שיש ב' ענינים בדבש, א' שמכווץ ומצמית חלקי דבר הנטמן בו עד שיהפכנו להיות כמוהו ברוב הימים, והב' הוא העיקר שיש בדבש בחי' הגבורות דוקא דהיינו בחי' כח ההתגברות לעמוד על דבר היפוכו שהוא מר להפוך אותו למתיקות כמוהו, והוא בחי' עוצם החריפות כח