393

. . . במ"ש אודות התנהגות של אחדים שאינם מדקדקים כ"כ בקריאת ק"ש וברכותיי בזמנה. אבל קוראין ק"ש קטנה בזמנה.

- כבר ידוע פסק המשנה, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ונפסק באו'יח סי' צ'ח סעיף ב' שהכוונה בזה להתבוננות המתאימה. ונפסק ג"כ ברמב"ם הל' תפלה פרק ד' טו-טז שתפלה בלא כוונה בטלה היא לגמרי, וכבר מבואר במ"א בכוונות אלו שלכן אין סתירה ממי"ש ברמב'"ים שם פרק יו"ד הלכה א' ואכ"מ. ועפ"ז מובן שהכוונה האמורה עיקרית עוד יותר מאשר הדיוק בזמן, כיון שבלעדה התפלה בטלה לגמרי. ועיין שו"ע ספ.

במיש אודות השיבושים בקריאה.

- אין קושיתו מובנת, כי פשיטא שאין צריך לשבש הקריאה, אלא שבאם מאיזה סיבה הורגל בקריאה שאינה מתאימה לכללי הדקדוק, ואם ישתדל לשנותה תתבלבל כוונתו. מובן עפ''י האמור שכיון שאין הפשט משתנה, והכוונה אדרבה מתחזקת, העיקר דוחה את הטפל. -- ולהעיר משהש"ר עה"פ ודגלו עלי אהבה.

במ"ש שאחד אמר לו אשר כיון שהרב שלהם זהו שגרת לשונו לכן גם הם נוהגים כזה, ותמוה בעיניו הדבר כיון שלדעתו צריכים לנהוג ע'"פ כללי דקדוק ולא כנ"ל.

- הנה פליאה שכותב טעם האמור שישנם אחדים שאמרו לו כזה, בה בשעה שזהו משנה מפורשת ופס"ד שחייב אדם לומר בלשון רבו (עדיות פרק א' משנה ג) ועייייש במפרשים שע"ז אמרו שפת יתר ונכתב זה בתורה שבעל פה ונעשה חלק מתורתנו, זאת אומרת, שכך נאמר למשה מסיני וגם התיבת מלא שבמשנה שם שנאמרה רק מטעם האמור. וידוע הפסק שכל האומר התורה כולה מן השמים חוץ כו' וכז הכופר כו' (רמביים הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח), ובכללות כבר נודעה ההנהגה שבעניני תורה ומצות צריך להקדים נעשה לנשמע ולא להתחיל מקושיות וחיפוש סתירות.

בודאי זהיר בטבילת עזרא, ומה טוב שישמור מכאן ולהבא שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו'"'ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בחומש תהלים ותניא הידועים, והשייית יצליחו לבשר טוב בכל האמור.

.. . מה שכותב שיש ב' סברות במי שהי' ניעור כל הלילה אם להתפלל ואח'"כ לילך לנוח או לישן קודם איזה שעות ואח''כ להתפלל*,