64
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הקושיה ומתעוררת: מדוע אין הרמב"ם כותב כאן במפורש ,להזהר במצות מזוזה"?
ד. ,להזהר"- לא בעצם קיום המצוה
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
בדברי הרמב"ם ,חייב אדם להזהר" אין כוונתו לחובת הזהירות בקיום מצות מזוזה, אלא לזהירות בהשפעתה של המזוזה ותוכנה עליו*, וכפי שהוא מפרט בהמשך דבריו ,וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש-ברוך-הוא ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים, אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים".
עיץ זה במזזה - ,וכל זמן שיכנס..." - איננו קיום מצות מזוזה'י, שהרי מעשה המצוה הוא ,קביעתה (בפתח הבית) זו היא המצוהיי", והמשך קיומה* של המצוה הוא בכך שיש
ליהודי מזוזה בפתח הבית שבו הוא דר. קיום מצות מזוזה איננו רק כאשר ,,יכנס ויצא", אלא תמיד. כלומר, לא האדם צריך לפעול בקיום המצוה, אלא, להיפך, ה,חפצא" של המצוה צריך להשפיע על האדם: כיון שמזוזה מכילה בתוכה את ,יחוד השם, שמו של הקדוש-ברוך-הוא", היא צריכה לעורר את האדם ולהביא לידי כך ש,יזכור9 אהבתו ויעור משנתו... וידע...".
ולפי זה יוצא, שהענין של ,חייב אדם להזהר במזוזה" הוא בנוסף לעצם קיום המצוה: כשיש ליהודי מזוזה בפתח ביתו, נדרשת ממנו זהירות'* במזוזה באופן ש,כל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם... ויזכור אהבתו...", עד אשר הדבר מביאו לכך ש,והולך בדרכי מישרים".
ה עצם המזוזה מזכירה לפי זה יובן מדוע מביא הרמב"ם את
הערות
- 6. לכאורה ע"ד מש"נ בציצית וראיתם אותו וזכרתם גו' (וראה זהר שבהערה 12), אבל ראה לקמן בפנים.
- 7. ולפ"ז המשך דברי הרמב"ם ,מפני שהיא חובת הכל תמיד" הוא כעין מאמר המוסגר ע"ד גודל ענין המזוזה, שלכן ,חייב אדם להזהר במזוזה כו' וכל זמן שיכנס כו'". ועצ"ע.
- 8. רמב"ם הל' מזוזה פ"ה ה"ז. ועד"ז הוא לשון הרמב"ם בהכותרת להל' תפילין ומזוזה מצוה ג ובמנין המצות בריש ספר היד מ"ע טו (וראה לשונו בסהמ"צ מ"ע טו).
- 9. ראה תוד"ה בההיא הנאה ב"ק נו, ב.
- 5. עקב ג שיחות 8
- 6. נמוק"י שם. וכן מוכח ממרז"ל הנ"ל במנחות ,חביבין ישראל שסיבבן כו'". ראה מג"א או"ח סכ"א סק"ב. ועוד. וראה חדא"ג מהרש"א מנחות שם.
- 0. להעיר מזח"ג רסג, ב בנוגע למצות מזוזה ,ותו דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקב"ה לעלמין כו' כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמי' למעבד פקודא דמארי' כו'". ולכאורה זהו מקורו דהרמב"ם. [אלא שבזהר הוא ענין שני (,ותו"), ובתחילה כתב ,פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעי' למהוי כל ב"נ נטיר מעם קב"ה כו'".. וראה גם לעיל הערה 12. ואכ"מ].
- 1. עד"ז פי' בט"ז יו"ד ר"ס רפה - דברי הטור יו"ד שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.