133

,מוכן ומוצנע?, ובלשון הרס"ג3 ,,ופרה למשמרת בתדר", שהרי זוהי משמעות המושג ,למשמרת", שהדבר שמור באופן שהוא קיים תמיד. יוצא מכך, שלא זו בלבד שהציוי ,למשמרת" מחייב שמכל פרה אדומה יצניעו חלק מאפרה למשמרת, כשם שצריך לקחת חלק מאפר זה לכהנים וחלק ממנו לכל ישראל - אלא שזוהי גם חובה כללית ותמידית<, שצריך

3) ולהעיר מלשון הרמב"ם בסהנז"צ (מ"ע קיג) שמצות פרה אדומה היא ,,שיהי' אפרה מזומן למי שיצטרך אליו" (וכ"כ במנין המצות בריש ספר היד ,להיות אפרה מוכן").

אבל שם הכוונה שיהי' מוכן (כלשונו בסהמ"צ שם) ,לטהרת טומאת מת" (היינו השימוש בו בפועל, שזהו עיקר מטרת עשיית פרה אדומה); משא"כ החלק שמוצנע למשמרת, עיקר ענינו הוא - עצם מציאותו במקום מוצנע כו'.

4) בסהמ"צ שלו שם*. - ולהעיר מפרש"י פרשתנו מר' משה הדרשן (בסוף פרשת פרה אדומה) ,למשמרת, כמו שפשע העגל שמור לדורות".

5 ועפ"ז נמצא, שלגבי החיוב ד,למשמרת" כל העשר פרות אדומות הן כמו חפצא אחת, שע"י כולם יש אפר פרה ,למשמרת" תמיד

חוקת א שיחות -

תמיד להיות אפר פרה אדומה מוצנע ,למשמרת".

ג. ירוט הפרות - הוכחה לקיום תמידי של ,למשמרת"

לפי זה יש לומר שזוהי כוונת הרמב"ם בכתבו אודות ,תשע הפרות" שנעשו מתקופת משה ועד חורבן הבית השני:

לאחר שהרמב"ם מציין את החובה להצניע מאפר הפרה ,,למשמרת", שהיא חובה תמידית, כאמור לעיל - רוצה הרמב"ם לחזק את דבריו בהדגשתו שקיימו חובה זו במשך כל הדורות, ולכן הוא מביא את דברי המשנה על תשע הפרות, שמהם רואים, שתמיד היה אפר פרה אדומה*, כפי שהוא

[ויומתק עפ"ז טעם החיוב להזות על הכהן השורף את הפרה ,מכל חטאות שהיו שם" (ורק אם לא מצאו מכולם מזין (עכ"פ) מאחת, כנ"ל הערה 4)].

ובזה יומתק (ע"ד הרמז) שמביא הרמב"ם גם מספר הפרות (ולא רק מתי נעשו כו') - כי בזה שהן עשר פרות, שהוא מספר (אחד) שלם, עשירי' אחת*, מודגש שכולן יחד הן חפצא אחת. ולהעיר מלשון הרמב"ם ,והעשירית יעשה כו'" (ולא - ,והמלך המשיח יעשה עשירית").