96
ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן"5, ורש"י סתם "אפר פרה ועפר סוטה", כי אין כוונת רש"י להפעולה החדפעמית ש"אסף איש טהור את אפר הפרה", ובסוטה — "ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן", אלא לזה שאין חשבון בקיום מצות אלו:
באפר פרה הרי נוסף על קיום מצות טהרה שבמשך כל הזמנים (כשהי' נמצא) — שמזין על הטמא ומטהרין אותו מטומאת מת46, הרי קיום המצוה הוא כל זמן קיום האפר הבא ע"י עשיית הפרה, נמשך כל הזמן שמזין האפר וכל הזמן שהאפר נתון למשמרת47. וכן ב"עפר סוטה", אין הכוונה רק למעשה לקיחת העפר שבקרקע המשכן, אלא לכל זמן קיום עפר זה בתור עפר סוטה ופעולתו בתור עפר סוטה כולל שהאשה נטהרת לבעלה, ועוד — "ונקתה ונזרעה זרע"48 — שכל המשך הזמן שלאח"ז, נכלל במצוה זו49, ובמילא "אין חשבון במצות שהם מקיימין בעפר".
וזהו גם הטעם ששינה רש"י בסיום פירושו וכתב "וכיוצא בהם" ולא "וכן כולם" כבמדרש, כי במדרש הכוונה כפשוטה לכל המצות שעשייתם שייכים לעפר שבזה ישנו ריבוי מצות (ע"ד הנאמר במדרש המובא בילקוט, כנ"ל) ואילו ברש"י הכוונה למצות מיוחדות שמקיימין בעפר שבהן "אין חשבון", וזהו הלשון "וכיוצא בהם" — מצות כמו אלו שמנה לפנ"ז50.
ו. ועדיין צריך להבין מהי השייכות ד"אין חשבון במצות" ל"עפר" דוקא, הרי קיום המצות באופן הנ"ל אינו שייך לעפר דוקא51.
והביאור בזה (בפנימיות הענינים)52:
הערות
- 5. נשא ה, יז.
- 46. וראה לקו"ש חט"ז ס"ע 417 ואילך. וש"נ. וראה שם ביאור לשון הרס"ג "פרה למשמרת בתדר".
- 47. ראה לקו"ש חכ"ח ע' 133 ואילך. וש"נ.
- 48. נשא ה, כח ובפרש"י שם. וראה לקו"ש שם ע' 36.
- 49. וי"ל דגם כאשר נטמאה, "ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה גו'" (נשא שם, כז) ר"ל, הרי גם זה ד"והיתה האשה לאלה בקרב עמה", "שיהיו הכל אלין בה" (פרש"י שם), שמביאה את כל הנשים לזהירות בזה (וראה סוטה ח, ב "ונשים חייבות לראותה"), נכלל בכלל המצות שמקיימין בעפר.
- 50. ועוד י"ל בזה: רש"י מונה ארבעה שלא היינו יודעים מצ"ע, ומסיים "כיוצא בהם" — עוד ד' כנגדם, שמובנים מאליו, כמו: א) לא תחרוש ב(שבת ו)שמיטה, ב) לא תזרע ב(שבת ו)שמיטה, ג) כיסוי דם בעפר (אחרי יז, יג), ד) ועפר אחר יקח וטח את הבית (מצורע יד, מב) הנאמר בנגעי בתים, שהוא בדומה לעפר סוטה לפי שזהו גמר טהרת הבית. ובלעם בנבואתו בא לתאר מעלת בנ"י לגבי אוה"ע (ובא בהמשך להכתוב שלפנ"ז "ובגוים לא יתחשב"), שב"נ יש להם רק ז' מצות, ואילו בנ"י גם בעפר לבד יש להם לכה"פ שמונה מצות. ועוד י"ל בהמשך להנ"ל, דמונה ב' מצות הראשונות שב"נ מוזהרים על כיו"ב השייכים אליהם, כמו "בהמתך לא תרביע כלאים" (קדושים יט, יט) וכלאים דהרכבה באילן (סנהדרין ס, רע"א ובפרש"י), ובנ"י מצווין ומקיימין לא רק כלאים במדה גדולה כזו שהיא היפך טבע הבריאה (ראה רמב"ן קדושים שם. חינוך מצוה סב. רמד) אלא גם כשאין תערובת והרכבה ממש, לא תחרוש בשור ובחמור, (שדך) לא תזרע כלאים.
- 51. ראה גו"א ועוד בפרש"י כאן, שמביא "ובמדרש מצאתי (ראה פסיקתא רבתי הנ"ל הערה 36) מפני שעושים מצות בעפר לפיכך יזכו להרבות אותם כעפר ולא לקללם למעט אותם".
- 52. בכללות ביאור כתוב זה ע"ד הקבלה והחסידות — ראה בארוכה אוה"ת פרשתנו עה"פ. וש"נ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.