247
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אבל בלימוד שבע מצות דידהו, הרי אדרבה -- אמרו חז"ל* ,,שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול", שמעלה זו (,שהוא ככהן גדול") שייכת למעלת התורה עצמה, כדאיתא בתוס' ,דנקט כהן גדול משום דדרשינן? . . יקרה היא מפנינים" מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים". שמזה מוכח, דזה שנכרי ישנו בלימוד התורה בשבע מצות דידהו, הוא לא רק הכשר לקיום מצות דילהו, כ'א יש בזה מעלה וחשיבות של תורה**.
[ויתירה מזו: מזה שכתב בספרי שב"נ שייכים לכתר תורה, משמע, שב"נ ישנם - לשיטת הספרי -- במצות ת"ת (תורת שבע מצות דידהו), היינו שיש בהם חיוב לעסוק בהלכות שבע מצות דידהו (לא רק בשביל לידע את המעשה כו' כ"א) חיוב של ת"ת בפ"ע* (והא שלא נמנה בין המצות שלהן, כי בז' מצות מונים רק מצוות ל"ת ולא קום ועשה6)].
וייל שזהו ג"כ מה שהרמב"ם מביא הכתוב ,כי מלאה הארץ דעה את הח" -- לא רק בני ישראל, כ"א ,,הארץ" -- ,לא יהי" עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"**.
יד. עפ"ז יש לבאר הקשר והשייכות דסיום ספר היד להתחלתו:
בחותם ספרו מדגיש הרמבים ד,לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד" באופן ד,כמים לים מכסים", היינו שזה נעשה כל מציאותו (לא רק דבנ"י, כ"א) ד,כל העולם".
ולכאורה: בשלמא בני ישראל, עם קרובו שניתן להם נשמה קדושה, חלק אלקה ממעל ממש", מובן שכל מציאותם היא -- ,דעה את ה'". אבל איך
הערות
- 0. סנהדרין שם. וש"נ.
- 1. ב"ק לח, א. וכן בע"ז ג, א.
- 2. סוטה ד, ב. הוריות יג, א,
- 3. משלי ג, טו.
- 4. ראה בארוכה בזה לקו"ש חי"ד ע' 38 ואילך.
- 6. וראה מאירי סנהדרין שם: ,בל שהוא עוסק בעקרי שבע מצוות ובפרטיהם ובמה שיוצא מהם אע"פ שרוב גופי תורה נכללין בהם מכבדין אותו אפילו ככהן גדול כו'". ומהמשך דבריו שם מוכח שמותר לנכרי ללמוד ,לא לכוונת קיום עקרי מצוותי' אלא שלבו חפץ לירד לידיעת" תורת ז' המצות (עד ש,רוב גופי תורה נכללין בהם'")* -- וע"ז נאמר ד,מכבדין אותו אפילו ככה"ג".
- 7. וראה עד"ז בשו"ת מחנה חיים (ח"א סי' ז). ושם, דזהו דיוק לשון חז"ל ,נכרי ועוסק בתורה", שמורה על הלימוד ופלפול בתורה (כמ"ש הט"ז -- צויין לעיל הערה 35), שדוקא אז נחשב ככה"ג.
- 8. ולהעיר מתשובת הרמב"ם (פאר הדור ס". פריימאן סשס"ד), דמשמע שם שטעם האיסור ללמד תורה לנכרי הוא משום שיש בזה מכשול לישראל (ע'ש) -- והרי זוהי שיטת המאירי שם, שמתיר לנכרי ללמוד ז' מצוות גם באופן ש,רוב גופי תורה נכללין בהם", כי באופן זה ,אין כאן חשש לטעות אחריו כו'".
- 9. *) ודלא כמ"ש בחדא"ג מהרש"א חגיגה (יג, א ד"ה אין מוסרי) ד.אפיי בז' מצות שלהם אין מוסרין להם סודן וטעמן". אבל להעיר עכתב זה בדברי רי אמי (חגיגה שם), שלא הובאו בפוסקים (כידועה השקו"ט בזה). ואכ"מ:
- 10. י"א ניסן ואחש"פ תשמ"ה
- 5. ראה תוד"ה אין חגיגה (יג, א) דמהא דאפילו נכרי ועוסק בתורה ה"ה ככה"ג נפקא לן דמצוה ללמדם (ז' מצות שלהם) -- והרי הענין ד,ה"ה ככה"ג" מורה על חשיבות דתורה בפ"ע, כנ"ל בפנים (והערה הקודמת).
- 6. סנהדרין נח, סע"ב.
- 8. ומה שהרמב"ם ממשיך ,ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים כו" -- כי עיקר כוונת הרמב"ם כאן היא לבאר הטעם (אמ"ש בהלכה שלפנ"ז) ש,נתאוו החכמים כו' לימות המשיח כו' כדי שיהיו פנויין בתורה ובחכמתה", שזהו מצד מצב העולם ,באותו הזמן", ,לא יהי' שם כו' ולא יהי" עסק כל העולם כו' -- ולפיכך יהיו ישראל כו'".
- 7. תניא רפ"ב. וראה איוב לא, ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.