219
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
3- לקוטי המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". ומסביר שם רש"י בפירושו: ;רבי אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא, דהא אתא לאשמועינן (=שבא ללמדנו) שיהא אדם חס על נכסיו, רבי אליעזר לית ליה דרבי אילא, דאי בזבז טובא לא איכפת לן (=שאם בזבז הרבה לא אכפת לנו), אלא ששייר לעצמו קצת, דומיא דחרם".
כלומר, התנא"קמא אינו סובר כרבי אילא, שיש שיעור של חומש, ואדם יכול להחרים יותר מחומש מנכסיו. ואילו שיטת רבי אלעזר בן עזריה היא כדברי רבי אילא, שלא יחרים אדם יותר מחומש.
ולפי זה, כיון שבפירוש המשניות סובר הרמב"ם כדעת רבי אילא, שנקבע שיעור של ,חמישית ממונו", מדוע הוא אומר שלפי מדת חסידות יכול אדם לתת ,יותר מחומש", כאשר אנו מוצאים את דעתו במקום אחר, בהלכות ערכין וחרמים, שהשיעור אל יבזבז יותר מחומש" שולל אפשרות של ,יותר" אפילו לפי מדת חסידות?
ג. = שני אופניס בנתינת צדקה
ומבארים המפרשים?, שבשני
בחוקות!ג
מקומות אלו - בהלכות ערכין וחרמין ובפירוש המשניות - עוסק הרמב"ם בשני סוגים של צדקה:
בפירוש המשניות מתאר הרמב"ם מקרה שבו חייב אדם בנתינת צדקה משום שנמצאים לפניו עניים או אומללים אחרים המבקשים עזרה, כלשונו ,כשהאדם יראה שבויים שהוא חייב לפדותם... או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם כמו שאמר' די מחסורו אשר יחסר לו" - הרי אז ,פחות מחמישית ממונו או כפי חמישיתו" הוא חייב לתת, ולפי מדת חסידות הוא יכול לתת יותר מחומש.
לעומת זאת, בהלכות ערכין וחרמין מדובר על אדם המחלק ממונו לעניים מעצמו ומאליו ;דומיא דמקדיש ומחרים"::, ועל כך נקבע השיעור של ,חומש" ואסור לתת יותר מכך אפילו לפי מדת חסידות5.
ד. תועלת לנותן או צורך העני
ויש להוסיף שההבדל בין שני מקומות אלו בדברי הרמב"ם אינו מתבטא רק בכך שאלו הם שני אופנים
הערות
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 112 לקו"ש חכ"ז ע' 219
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.