112

שאלת המפרשים¹⁰, מהו פירוש דברי הש"ס דצדקה הוי דבר שאין לו קצבה, והרי יש לה שיעור וקצבה, מעשר או חומש [כדאיתא בירושלמי¹¹, דהא דתנן¹² שגמ"ח היא מהדברים "שאין להם שיעור", הוא רק בגמ"ח "בגופו, אבל בממונו יש לו שיעור"] — ותירצו בכמה אופנים ומהם¹³:

א) כוונת¹⁴ הגמ' היא דעבדינן ליתומים "כל דבר שזמנו קבוע וחובת הגוף", משא"כ צדקה שהיא דבר "שאין זמנו קבוע ולא חובת הגוף לחוד אלא כברכת ה' אשר נתן לו כו' ובידו להרבות כו'", ו"כיון שאפשר להיתומים לקיימה לכי גדלי ולהשלים מה שהי' ראוי לינתן מנכסים בקטנותן כו' עדיף טפי שלא יתנו האפוטרופסים אלא הם בעצמם לכי גדלי"¹⁵.

אבל קשה לפרש כן ברמב"ם שלא הזכיר כלל תנאי ד"זמנו קבוע וחובת הגוף", וסתם שהטעם שאין פוסקין עליהן צדקה הוא "מפני שמצות אלו [צדקה ופדיון שבוים] אין להן קצבה"¹⁶.

ב) אע"פ¹⁷ שצדקה יש לה שיעור למעלה, אין לה קצבה למטה¹⁸, והדבר מסור בידי האדם להרבות ולמעט כפי חפצו ורצונו, ומהאי טעמא אין פוסקין צדקה על היתומים כי אין בידינו לעמוד על אומד דעת היתומים כמה יהי' בדעתן ליתן אם רב אם מעט.

וגם תירוץ זה אינו מתיישב בפשטות ל' הש"ס (והרמב"ם), דמשמעה שאין לה קצבה למעלה, וכדברי רש"י "נמצאו נכסיהם כלים".

לכאורה יש לבאר הטעם שצדקה אין לה קצבה ע"פ דברי הרמב"ם בהל' מתנות עניים, שכ'¹⁹ "מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני אם היתה יד הנותן משגת", ורק כמה הלכות לאח"ז²⁰ כ' "בא העני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת נותן לו כפי השגת ידו וכמה עד חמישית נכסיו מצוה מן המובחר כו'", וכתבו במפרשים²¹, דמלשון הרמב"ם²² מובן דיש תרי גוונא צדקה: א) צדקה שיש לה קצבה היינו מעשר וחומש, והוא במי שאין ידו משגת למלאות מחסור העני בשלימותו, ב) עשיר