161

אומר* ,ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

משום שהוא תלמיד חכם, צריכים להיות אצלו ,כל המעשים האלו (כל עשרת הפרטים שמונה הרמב"ם) נאים ומתוקנים ביותר"*, כי אז ,הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו", והוא ,מקדש את ה'"*.

לעומת זאת, בפרק ו' מדובר בעיקר על קיום מצות ,ואהבת לרעך כמוך" - על התנהגותו של יהודי לטובת יהודי אחר, ותוכנו של רוב הפרק הוא ההשפעה והסיוע של זה לזה, מתחלת הפרק: ,דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו.... לפיכך צריך...", וכן ענינים רבים בפרק זה העוסקים במצוות שבין אדם לחבירו, הקשורים ליהודי אחר!*.

וכפי שממשיך שם הרמב"ם ואומר ,לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו..."5.

8) ישעי' מט, ג.

9 רמב"ם שם (הל' דעות) בריש הפרק.

0) רמב"ם הל' יסוה"ת ספ"ה.

1) ראה שם (הל' דעות פ"ו) ה"ו ואילך.

2) בשו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ה העתיק לשון הרמב"ם, אלא שבמקום ,צריך לספר .. על ממונו" כתב ,צריך לחוס על כבודו ועל ממונו", עיי"ש (ובמ"מ שם).

ולכאורה הטעם בזה, לפי שלהלן (שם סי"ב) מוסיף על לשון הרמב"ם (הל' דעות פ"ז ה"ד - הובא בשו"ע שם לפנ"ז - ,וכל המספר בטובת

וזהו ההבדל בין שתי ההלכות שהובאו לעיל: בחובה המוטלת על כל אדם בפרק ו', ,לספר בשבחו" לגבי יהודי אחר משום מצות ואהבת לרעך כמוך, הדגש הוא על התועלת הצומחת מכך לזולת, ,בבוד חבירו" הוא, כמי שחס על ממון חבירו, למען הטובה והתועלת של החבר. ואילו ההלכה המובאת בפרק ה ,מספר בשבח חבירו", לגבי תלמיד חכם, מדגישה את החובה הזו לא משום התועלת שתצמח לחבירו, אלא היא חלק מעבודתו ומעלתו שלו, של תלמיד החכם עצמו, והוא מביא בכך כבוד וקידוש. ה', כדלעיל".