133
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
האמורות בתורה או יהרגנו, יעבור ואל יהרג, שנאמר במצוות, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו". לאחר מכן, בהלכות שבת", הוא אומר שוב: ,ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם"?'.
ואין מובן, כאמור לעיל לגבי הגמרא, מדוע יש צורך להביא לימוד זה פעמיים13?
אחריג שיחות 156
ב. שבת לגבי חולה שיש בו סכנה - הותרה מלכתחילה
לכאורה, יש לומר: בהלכות שבת3' מוסיף הרמב"ם ,הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם". אך בהלכות יסודי התורה, לגבי כל שאר המצוות, אין הוא אומר זאת5. מכך מובן, שפרט זה קשור רק לכך שפיקוח נפש דוחה שבת. כפי שממשיך הרמב"ם ואומר בקשר לשבת: ,ואלו* האפיקורוסים?י
הערות
- 1. פ"ב ה"ג.
- 2. ראה מגיד משנה שם: שם מימרא דשמואל ומסקנא דגמרא שם דמהתם ילפינן לה.
- 3. לכאורה החילוק בין ב' ההלכות ברמב"ם (ועד"ז בש"ס) הוא:
- 4. הדין דיעבור ואל יהרג (בהל' יסוה"ת) מדבר כשנאנס על מעשה העבירה, משא"כ בהל' שבת המדובר בדחיית שבת בסכנה, גם כשהעבירה (החילול) הוא לא באונס [ונפק"מ להלכה, כמ"ש ברמב"ם הל' יסוה"ת שם דאם עבר באונס אין מלקין אותו כו' (שם ה"ד), משא"כ אם עבר ונתרפא בא' מאיסורי התורה עונשין אותו (שם ה"ו) (ראה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ד) סי' ד הערה ו*. וש")]. ועד"ז יש לומר ולחלק לכאורה בכל המקומות שבפרש"י (שנסמנו בהערה 7, שמדובר שם ביעבור ואל יהרג, ולא כאשר עשיית העבירה היא ברצון -
- 5. ולכן מוסיף הלימוד ד,וחי בהם" גם בדחיית שבת בסכנת נפשות, שהיא לא במעשה אונס.
- 6. אבל מזה שברמב"ם הל' יסוה"ת שם ה"ו מתחיל
- 7. *) אגרות קודש אדמו"ר שליט"א כרך א ע' רלה המו"ל.
- 8. ,בענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים כיצד כו'" - מוכח, דהלימוד מ,וחי בהם" שכתב לפנ"ז בה"א (לענין אונסין) קאי גם על ,חלאים". וגם - התחלת פרק ב בהל' שבת ברמב"ם היא ,דחו" היא שבת אצל סכנת נפשות כשאר כל המצות". וראה לקמן בפנים ס"ב ובהערה 33. וראה גם תוספתא שם. ולהעיר שגם בגמרא יומא פב, א ,אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז גו'" הובא לענין עוברה שהריחה, ולא לענין אונסין (ודלא כבכתובות שם).
- 4. הל' שבת שם ה"ב.
- 5. קושיא גמורה אינה, כי ברמב"ם שם בא בעיקר לבאר דיני קדוש השם, וכהתחלת הפרק ,כל בית ישראל מצווין על קידוש השם הגדול הזה כו' ומוזהרין שלא לחללו", וזה דיעבור ואל יהרג בשאר כל המצות בא בעיקר בתור הקדמה לה"ב שם (בד"א בשאר מצות חוץ מע"ז כו'. ועד"ז בשאר המצות כשמתכוין להעביר על המצות, בפני עשרה מישראל כו', או בשעת הגזירה כדלקמן שם ה"ג).
- 6. כ"ה ברמב"ם לפנינו ,ואלו האפיקורוסים". וברמב"ם הוצאת פרנקל (ירושלים תשל"ה) ,ואלו המינים". וראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ז ואילך.
- 7. כ"ה ברמב"ם לפנינו ,אפיקורוסים".
מצוטט ב־2 עמודים
- שולחן ערוך ב לקו"ש חכ"ז ע' 133
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום שכח דין חולה בשבת לקוטי שיחות חכ"ז ע' 133
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.